מבוא-

מי שמכיר חולי דמנציה מקרוב, בטח נתקל בתופעה כי לחולי דמנציה לעיתים יש התפרצויות בכי וצעקות, ללא סיבה ניראת לעין. לפתע צועקים צעקות ספונטניות שלא ניתן בדיוק להבין באותו הרגע מה הסיבה להם. אלו הן תופעות מאד מלחיצות וקשות שלא קל להתמודד עימן, לחולה עצמו ולמי שמטפל בו.

מה יכולות להיות הסיבות שיכולות לגרום לצעקות ולבכי ספונטני אצל חולי דמנציה?

הסיבות בגינן חולה הדמנציה צועק או בוכה באופן ספונטני הינן:

1. סיבות פיזיולוגיות- כגון: כאב, חוסר מנוחה, רעב או רצון להשתמש בשירותים.
2. סיבות חיצוניות כגון: סביבה יותר מידי רועשת או עסוקה או שינוי כלשהוא בשיגרת יומו של המתמודד עם הדמנציה.
3. סיבות נפשיות- כמו בדידות, שיעמום, חרדה, דיכאון או מחשבות שווא.

בכי יכול להיות כתוצאה ממתח אמיתי, הנובע מרגשות של אבדן, או הצפה. בנוסף, בכי יכול להיות פחות ממקרים של צער ויותר כתוצאה מהתנהגות הנובעת מתוך הרגל.

בכי וצעקות ספונטניים, נפוצים במחלות דמנציה כגון: דמנציה וסקולרית, פרונטו-טמפורל דמנציה ודמנציה מסוג גופיפי לואי. התנהגויות אלו, יכולים להתגבר במשך היום כתוצאה מסינדרום השקיעה- sundowning

סינדרום השקיעה, הוא מצב בו חולה הדמנציה מרגיש חרדה וסערת נפש, במיוחד בשעות אחר הצהריים והערב, שעות שקיעת השמש.

לעיתים, אדם עם דמנציה יכול לצעוק ולבכות ללא סיבה מיוחדת, בזמן מסוים במהלך היום. אותו אדם יכול להרגיש חרדה, פחד, מחשבות שווא או פאראנויה במהלך אותו זמן. על כן, התנהגותו באה לידי ביטוי בבכי וצעקות בלתי נשלטים. לעיתים יש אנשים, במיוחד חולי דמנציה, אשר סובלים מתופעה הנקראת pseudobulbar affect אשר גורמת לבכי בלתי נשלט ולצחוק לא מותאם. אותם אנשים הסובלים מהתופעה, יכולים לבכות ולחלוטין לא לדעת מדוע הם בוכים או צוחקים בלי סיבה.

כיצד ניתן לעזור לחולי דמנציה עם התפרצויות בכי וצעקות?

קיימים פעמים בהם לא נראה כי קיימת סיבה לכך שחולה הדמנציה יבכה, לפחות לא קיימת סיבה אותה אנו נוכל לקבוע. לעיתים, חולי דמנציה, “נתקעים” בהתנהגות מסוימת ללא סיבה אמיתית.

בכל אופן, לפני שאתם קובעים כי בכי וצעקות אצל חולי דמנציה, הינה התנהגות ללא סיבה מסוימת. במקום להגיד, “ככה זה אצל חולי דמנציה”, אמצו את ההתערבויות הבאות בכדי לוודא כי אתם עושים עבורם הכל כדי לעזור.

1. שימו לב לזמנים בהם האדם הדמנטי לא בוכה או צועק. בחנו את סביבתו, את הזמן שזה קורה במהלך היום. האם התנהגות זו קוראת לאחר טיפול מסוים או לאחר ארוחה מסוימת? האם זה קורה בזמן פעילות שהוא אוהב לעשות? במידה ואפשרי, נסו לשחזר את האירוע שגרם לו להיות רגוע.
2. נסו לשלול מחלת דיכאון או חרדה, אצל חולה הדמנציה. בכי וצעקות יכולים להעיד על חרדות ודיכאון אצל חולי דמנציה.
3. ערבו אותו בפעילויות משמעותיות כגון: עבודות בית פשוטות, כמובן הכל תחת השגחה שלכם. ראה מאמר על “כיצד לתקשר נכון עם חולי דמנציה? “טיפים וסודות”– טיפ מספר 6.
4. בדקו אם הוא לא סובל מכאבים כלשהם, או חוסר נוחות מסוימת.
5. בדקו עם הרוקח או הרופא המטפל את התרופות שהוא מקבל. לעיתים תערובת מסוימת של תרופות שהוא מקבל באותו הזמן עלולה לגרום לחרדות ומתח.
6. אל תוותרו, רוב הזמן ההתנהגויות המאתגרות בדמנציה כן יש להם משמעות. העבודה שלנו כמטפלים עיקריים ומטפלים מקצועיים היא להמשיך לשפר את איכות חייהם של המטופלים. ניתן להפחית את המינון של הבכי והצעקות ע”י שילוב של התנהגות תומכת ורגועה ותרופות מתאימות.

פעילויות שניתן לעשות כדי להפחית התפרצויות של בכי וצעקות:

בדקתם כי כל הצרכים הבסיסיים של האדם עם הדמנציה נענו, אך הוא עדיין צועק ובוכה, עליכם לבצע פעולות מרגיעות אלו:

1. השמעת מוזיקה אהובה- בדקו עימו מה היא המוזיקה האהובה עליו והשמיעו לו, המוזיקה יכולה להרגיע אותו ולהסיח את דעתו.
2. אינטראקציה עם ילדים קטנים- ילדים צעירים גורמים להרבה שמחת חיים לאנשים מבוגרים בכלל ולחולי דמנציה בפרט.
3. תרפיה באמצעות בעלי חיים- בעל חיים מחמד יכול לגרום לפתח תחושת אמפטיה ואהבה כלפיו מצד חולה הדמנציה ובכך יש לו השפעה מרגיעה כלפי האדם בעל הדמנציה.
4. אוויר צח- שינוי בסביבה של האדם, יכול תמיד לשפר את יומו.
5. חטיף או שתיה- לעיתים חטיף טעים או שתיה, יכול להסיח את דעתו של האדם בעל הדמנציה ולספק לו נוחות זמנית.
6. מגע עדין ומרגיע- נסו להחזיק לו את היד, ללטף לו את הכתף או לסרק לו את השיער. מחוות אלו, אשר מביעים אהבה ודאגה ולא רק לעזור להם בפעולות היום-יום, משפרים מאד את איכות חייהם ומרגיעים אותם.

אביזרים חשובים ומשחקים לחולי דמנציה.

לסיכום-

לעיתים, התנהגויות בדמנציה הן כמו פאזל מאתגר שצריך לפתור. אין לנו את פתרון הקסם כדי לפתור אותו, אך אנו יודעים כי יש דברים שניתן לעשות כדי להקל ולעזור.

כמטפלים עיקריים וכמטפלים מקצועיים, אנו כל הזמן צריכים להתמיד ולעבוד בכדי לפתור את הפאזל. בסופו של דבר, אל תשכחו כי המתח שלנו עלול להגביר את החרדה והמתח של חולה הדמנציה. לקחת הפסקות קצרות של כמה דקות, יכול למנוע הצפה אצל המטפל עצמו והעניין חשוב לבריאות הנפשית הן של המטפל והן של המטופל.

מוזמנים לשתף את המאמר וכמו כן להגיב ולהעיר את הערותיכם עליו בתגובות שלמטה.

מוזמנים לשתף את התמונה בפינטרסט!