מצבים תפקודיים שונים אצל אדם, נקבעים ביחס ליכולתו לבצע פעולות בסיסיות הנקראות פעולות היום יום. פעולות אלו הן: להתלבש, לאכול, לשלוט בסוגרים, להתרחץ, להתנייד ולבצע מעברים בין תנוחות (למשל משכיבה לישיבה) באופן עצמאי בבית.
פעולות אלו הנראות לנו "בסיסיות" מתחילות לקבל משמעות שונה עם הגיענו לגיל הזקנה. כמו כן, אצל הקשישים בהם אני מטפלת, הן אינן בסיסיות כלל.
קיימים שישה מצבים תפקודיים אצל קשישים על סמך ההגדרות והחוקים במדינת ישראל. הגדרות אלו תקבענה מי מהרשויות אחראי על המימון של סידור המחייה החוץ ביתי של ההורה או קרוב המשפחה שלכם. במילים אחרות, על פי המצב התפקודי, ניתן לקבוע היכן האדם יחיה ומה יהיו תנאי הטיפול בו.
על כן, החשיבות בהבנת מצבים תפקודיים אלו גדולה מאוד.
ששת המצבים הללו הן כדלקמן:
1. מצבים תפקודיים: עצמאי-
עצמאי הוא מי שאינו זקוק לעזרה כלל בפעילויות היום-יום. מי שמתפקד בכוחות עצמו בצורה מיטבית בכל אחת ואחת מהפעילויות. על כן, אינו נזקק לעזרה של אדם או מכשיר (כגון הליכון וכד') לקיים את אורח חייו. אנשים עצמאיים, חיים ללא קושי בקרב הקהילה בה הם חיים, או אם הם בחרו לעשות כן במסגרת של דיור מוגן.
במידה ובן המשפחה המבוגר שהינו עצמאי, מרגיש בדידות ומעוניין בבית אבות המתאים לעצמאיים. אך, אין לו את היכולת הכלכלית לשלם על הדיור המוסדי, עליו לפנות לעו"ס האחראית על קשישים בלשכה לשירותים החברתיים בעירו.
עליו לבקש ממנה לעזור לו להתחיל את התהליך של מימון שהותו בדיור המוסדי בו הוא מעוניין לחיות.
להתחלת התהליך, תצטרכו לדאוג להביא מסמכים המפרטים את הכנסותיו של בן המשפחה המבוגר ושל ילדיו. אם יש ברשות בן המשפחה המבוגר, דירה, יילקח בחשבון עלות השכרתה. שירותי הרווחה נוהגים להעביר בהוראת קבע את כל הכנסות של בן המשפחה המבוגר אליהם.
כך שבחשבונו נשאר כ-500 ש"ח לשם דמי כיס חודשיים בעת שהותו בבית האבות. כמו כן ייגבו מהילדים סכום השתתפות על פי חישוב סולם ההכנסות שלהם. חשוב לדעת: יש היום בתי אבות בפיקוח של משרד הרווחה שמקבלים אליהם קשישים בהשמת משרד הרווחה.
2. מצבים תפקודיים:תשוש או תשוש גוף-
כאשר רמת התפקוד יורדת ונפגעת היכולת לתפקד באופן עצמאי בפעילויות היום-יום, עובר הקשיש למצב תפקודי החדש הנקרא תשוש, או תשוש גוף. במצב זה הקשיש כבר אינו מתפקד עצמאית לחלוטין, נזקק לעיתים לסיוע של הליכון לצורך ניידות, עזרה ברחצה וכד'.
כיצד נזהה שקשיש עבר ממצב של עצמאי לתשוש או תשוש גוף? כאשר נזקק לעזרה ב 2-3 פעולות מפעולות ADL (היומיום). לדוגמה- זקוק להליכון והשגחה ברחצה. במידה ובן המשפחה שלכם המוגדר כתשוש או תשוש גוף, מעוניין בבית אבות לתשושים. בנוסף, זקוק למימון שהותו בבית אבות לתשושים, התהליך לקבלת המימון הינו דומה בדיוק לתהליך שמתקיים עם קשיש עצמאי.
3. מצבים תפקודיים:סיעודי–
רק כאשר הקשיש אינו מסוגל לתפקד וזקוק לעזרה מלאה במרבית פעולות ADL (פעולות היומיום) הוא מוגדר כסיעודי. כלומר, כאשר הוא מרותק לכסא גלגלים, אינו שולט על הסוגרים, זקוק לעזרה מלאה ברחצה והלבשה, הוא מוגדר מבחינת הרשויות כסיעודי.
חשוב לציין כי אין קשר בין המצב הגופני למצב הנפשי-קוגניטיבי וקשיש יכול להיות סיעודי וגם צלול לחלוטין. על מנת לקבל עזרה ולהקל על הקשיש יש לעשות ביטוח בריאות סיעודי כדי שההוצאות יופחתו והעזרה תהיה גדולה יותר.
בנוסף, אם בן המשפחה הסיעודי זקוק לעזרה במימון שהותו בבית אבות סיעודי, יש צורך לפנות לשם כך לאתר של משרד הבריאות. יש להוריד מאתר זה טפסים לצורך קבלת קוד משרד הבריאות. בנוסף, קיימת באתר רשימה של כל הטפסים הנדרשים לצורך קבלת הקוד למשרד הבריאות.
יש לאסוף את כל המסמכים הנדרשים ולהגישם למשרד הבריאות בהקדם. התהליך לוקח לרוב כחודשיים עד שניתן לקבל את קוד אשפוז. במידה ואין ברירה וחייבים למהר לאשפז את בן המשפחה בבית אבות סיעודי, ישנם בתי אבות שנותנים אפשרות לטרום קוד. כלומר, תשלום חלקי הניתן למוסד הסיעודי למשך חודשיים עד לקבלת הקוד ממשרד הבריאות.
4. מצבים תפקודיים:סיעודי זמני- אדם במצב שיקומי-
לעיתים כאשר קשיש הופך לסיעודי עקב פעילות רפואית (לדוגמא ניתוח) אך הינו בעל יכולות שיקומיות. לדוגמא, לאחר הפעילות הרפואית ובעזרת הדרכה ואימון נכונים במוסד שיקומי- הוא עשוי לשוב לרמת תפקוד גבוהה יותר. הגדרת מצב תפקודי זה הינה סיעודי זמני.
לצורך קבלת מימון למוסד שיקומי יש צורך לפנות לעו"ס קופת חולים באזור המגורים או לעו"ס בבית החולים שבו הקשיש מאושפז. העו"ס תעזור במציאת מוסד שיקומי לפי אזור המגורים וקופת החולים של הקשיש.
5. סיעודי מורכב-
חולים אשר הינם סיעודיים על פי תפקודם ובנוסף לכך, יש צורך בטיפול רפואי מיוחד בעבורם.
להלן כמה דוגמאות למצבים רפואיים העלולים להוביל לאשפוז במסגרת סיעודית מורכבת:
1.פצעי לחץ בדרגת חומרה 3-4.
2.צורך במתן עירוי נוזלים ו/או טיפול תרופתי תוך ורידי לזמן ממושך.
3.בעיות נשימתיות הדורשות הנשמה, אינהילציות או סקשיין יותר מפעם ביום.
4.דיאליזה או המו דיאליזה, אדם החולה במחלה ממאירה וזקוק לניטור רפואי צמוד ו/או איזון כאב.
באם מבקשים להגיע למחלקה סיעודית מורכבת בבית אבות נדרש אישור מהרופא הגריאטר האחראי על נושא זה בקופת החולים. הפנייה לגריאטר נעשית באמצעות רופא המשפחה לאדם החי בקהילה או באמצעות השרות הסוציאלי של בית החולים באם האדם מאושפז.
6. תשוש נפש-
הגדרה של תשוש נפש אינה נוגעת כלל למצבו הגופני של הקשיש אלא למידת צלילותו. אדם מאובחן כתשוש נפש, כאשר רמת הדמנציה שלו עולה ומידת התמצאותו בזמן, במרחב ובאדם יורדת. הירידה ברמות ההתמצאות הינה במידה כזו שהוא נזקק להשגחה מתמדת.
חשוב לציין כי תשוש נפש אינו חולה נפש אלא מי שבעקבות מחלות הקשורות לזקנה (אלצהיימר לדוגמא) רמתו הקוגניטיבית נפגעת. למרות שמבחנים שונים לבדיקת צלילותו של קשיש (מיני מנטל לדוגמא) נערכים ע"י גורמים שונים, אבחנה מוסמכת ומקובלת על הרשויות, ניתנת ע"י פסיכיאטר שהתמחה בגריאטריה בלבד.
במידה והקשיש מתגורר בקהילה, בני משפחתו צריכים לפנות לרופא המשפחה על מנת לקבל הפנייה לפסיכוגריאטר. כמו כן, במידה והקשיש מאושפז בבית חולים, פסיכוגריאטר בבית החולים מבצע אבחון לצורך קביעת תפקודו של בן המשפחה כתשוש נפש.
לאחר קביעת היות הקשיש כתשוש נפש, על המשפחה לפנות לעו"ס קופת החולים אם הקשיש מתגורר בביתו, או לעו"ס בבית החולים. זאת, על מנת, לעזור למצוא מוסד מתאים לתשושי נפש ולעזור בהתחלת תהליך קבלת קוד אשפוז ממשרד הבריאות. הגוף המממן סידור מוסדי לתשושי נפש הינו משרד הבריאות, להלן הקישור לאתר משרד הבריאות.
לסיכום-
המצבים התפקודיים השונים מצריכים היערכות שונה של הקשיש ובני משפחתו על מנת להמשיך בשגרת החיים במידת האפשר. זאת, על מנת, לאפשר את הטיפול הטוב ביותר והמתאים ביותר עבור כל קשיש.
כתבה: עירית רבינוביץ, עו"ס תואר M.A בבריאות ושיקום.
מקבל תגמולים מהאוצר וסיוע כלכלי בשל שהייתו בבית אבות,
מוכר כנזקק,
מאובחן עם מחלת הדמנציה,
עשוי להיות זכאי להשתתפות במימון הבית אבות .
בנוסף, אם מדובר בניצול שואה, אשר:
מתגורר בקהילה
לא מקבל כלל שעות סיעוד מביטוח לאומי,
יש לו מטפל ישראלי,
הינו זכאי לסיוע במימון המטפל.
השתתפות בהוצאות הסיעוד עקב מחלת הדמנציה-
ניצול שואה, הנדרש לסיוע של עובד זר, או לאישפוז במוסד סיעודי עקב מחלת הדמנציה, זכאי להשתתפות בעלויות הטיפול או האישפוז בשיעור החלק היחסי בו הוכר במחלה זו.
הטבה זו רלוונטית במיוחד לסובלים ממחלת הדמנציה (שיטיון) ומומלץ מאד להגיש בקשה להשתתפות בהוצאות הסיעוד.
דרכי השתתפות בהוצאות בגין מחלת השיטיון (דמנציה):
סיוע בהשתתפות במימון אשפוז במוסד סיעודי בסכום של 1400 ש"ח.
סיוע במימון אחזקת עובד ישראלי במסגרת מימוש שעות סיעוד מביטוח לאומי בסכום של 740 ש"ח בחודש.
סיוע בהשתתפות במימון אחזקת עובד זר בסכום של 1000 ש"ח בחודש.
סיוע בהשתתפות שהייה בדיור מוגן/ מחלקה לתשושים בסכום של 740 ש"ח לחודש.
השתתפות באחזקת עובד ישראלי-
מי שהוכר כמקבל תגמול לפי הכנסה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ואיננו מקבל כלל שעות סיעוד מביטוח לאומי. בנוסף לכך, נעזר בעובד ישראלי, הינו זכאי להשתתפות בסכום של 740 ש"ח בחודש מהרשות לזכויות ניצולי השואה.
לאן צריך לפנות כדי לממש את הזכות?
בכל אחת מהבקשות, יש לפנות לרשות לזכויות ניצולי השואה השייכת למשרד האוצר בבקשת סיוע. התשלום יבוצע החל ממועד הפנייה לבקשת הסיוע.
לצורך מימוש זכות זו אתם יכולים ליצור עימנו קשר ונוכל לסייע לכם לממש זכות זו.
כאשר שואלים אדם מן היישוב ”מה אתה יודע על דמנציה?“, אלו אשר יש להם ניסיון מועט, או ללא ניסיון כלל, בטיפול בחולה דמנציה, בדרך כלל עונים משהו בסגנון ”אה… זו בסך הכל מחלת שכחה“. זוהי ככל הנראה אחת התשובות המקוממות ביותר שאדם בעל ניסיון יכול לדמיין.
טיפול במסגרת ביתית במבוגר אשר אובחנה אצלו מחלה מתישה זו הוא משימה המלאה במתח וחרדה. עד שהמילה ”שכחה“ בכלל לא מתקרבת לתיאור נכון של המצב.על המטפלים להקדיש כל דקה מזמנם לטיפול במבוגר
.בכל עת הם דואגים לשלומו.אין להם שום זמן לעצמם.אפילו אין צורך להסביר מה זה אומר
לגבי עבודה וטיפול בילדים בו זמנית.
טיפול בבית בחולה דמנציה משנה את כל הדינמיקה המשפחתית. זה מביא מבול של רגשות סותרים כמו טינה, אשמה, כעס ולחץ בלתי פוסק. במאמר זה, ננסה להסביר מדוע.
כיצדדמנציהמשפיעהעלהאדם
דמנציה היא מחלה מתישה הפוגעת במוח וגורמת לשכחה. דמיין את אביך המבוגר שוכח שהוא יצא לגמלאות לפני למעלה מעשרים שנה. הוא שוכח שהוריו נפטרו לפני שלושים שנה. שהוא עבר דירה לפני שנתיים, שביתו הצעירה התחתנה…
ואז יש את השכחות הקטנות והמסוכנות. הוא שוכח שנכדתו הקטנה עדיין לא יכולה ללעוס או לבלוע מזונות מוצקים כאשר הוא נותן לה שוקולד. הוא שוכח לכבות את התנור (ובטוח שכיבה). הוא שוכח לנעול דלתות, כיצד לאכול, להתלבש, להשתמש בטלפון ועוד עשרות דברים כל יום.
דמיינו טיפול בחולה דמנציה בבית. אדם אשר גידל אותך כל חייו ועכשיו מתקשה בפעולות והצרכים הבסיסיים ביותר וצריך השגחה צמודה ועזרה בכל דבר.
טיפול בבית בחולה דמנציה
תפקיד המטפל משתלט לך בהתמדה על כל החיים. זוהי הנקודה בה הלחץ והשליליות מתחילים. חולי דמנציה יכולים לשאול שאלות ”האם אני יכול לעבור לגור עם חבריי?“. שאלה שלאחריה תצטרכו להסביר להם בעדינות שחבריהם כבר מבוגרים ולא יכולים לחיות לבדם ללא עזרה של אחרים.
החולה יכול להנהן בראשו ולהבין זאת, אך בחלוף חמש דקות ישכח מהשיחה ויחזור שוב על אותה השאלה.
מעגל הפעולות המחזורי נמצא כל הזמן בפעולה כאשר מתמודדים עם חולה דמנציה. דמיינו לחזור על אותו משפט 10 פעמים ביום, כל יום. כאשר יש ערמת ניירת לטיפול במשרד. כאשר צריך לאסוף את הילדים מבית הספר. וכאשר לא היה לך זמן לאכול מאז הבוקר.
המטפלים מתחילים להרגיש טינה ולאחר מכן רגשות אשם מכיוון שהם מודעים לכך שזוהי לא אשמת החולה – הם חווים טינה כלפי האדם שטיפל בהם כל חייהם.
זוהי הסיבה מדוע רוב בני המשפחה בוחרים בטיפול ביתי. מתוך אהבה, כבוד ומחויבות. אבל, רק כאשר הם מתחילים לבצע את המשימה הם מבינים את כמות העבודה העצומה אשר נדרשת.
ההשפעות של טיפול בחולה דמנציה בבית
כאשר בן משפחה מתחיל להקדיש יותר ויותר זמן לצורך טיפול בחולה דמנציה, זה רק טבעי שהדבר ישפיע על אספקטים אחרים בחייהם. במיוחד ילדים יכולים להרגיש מוזנחים לאחר השינוי הפתאומי בכיוון תשומת הלב לעבר המבוגר.
פעם צרכיו של הילד היו מעל הכל; טיפול בבן משפחה עם דמנציה הוא במובנים רבים כמו טיפול בעוד ילד. לכן כאשר מטפלים בחולה דמנציה בבית ומביאים סיטואציה שכזו למשפחה, הכרחי להסביר לכולם את המצב מראש. בני המשפחה צריכים זמן להתכונן לשינוי.
וגם אז, השינוי עצמו יעלה על ציפיותיהם והם יאבקו להתמודד.
דפוסי התנהגות של חולה דמנציה
ישנם חולי דמנציה אשר סובלים מאגרסיביות, דבר המגביר את רמת הסטרס בבית. הם עלולים להפוך להיות נבזיים ואף אלימים, בשונה מאוד ממבנה אישיותם בטרם חלו במחלה. באחד המקרים, אב הסובל מדמנציה טופל על ידי ביתו האוהבת;
בעוד המחלה התקדמה, התנהגותו החלה להשתנות והוא הפך ליותר ויותר בלתי צפוי. כאשר החתול שגידלו בבית מת, ביתו הוכתה בצער. במקום להזדהות עם האבדן, הוא החל לצחוק ואמר ”ברוך שפטרנו!“.
במקרים אחרים, חולי דמנציה עשויים להסתגר מול האורחים המגיעים לביתם ולסרב לדבר איתם. הם יכולים להפוך לעקשנים לגבי הארוחות. אולי אפילו סירוב לאכול עד אשר יקבלו מנה מסוימות שהם רוצים, ואז יסרבו לאכול גם אותה.
כל הפעולות הללו המתקיימות על בסיס יומי ועקבי, בקלות עלולות לגבות מחיר מהמטפל ולגרום לשבירתם הרגשית (של המטפלים).
חברים וקרובי משפחה של המטפלים עשויים להפסיק לרצות לבוא לביתם. יש למטפלים פחות ופחות זמן לעבוד, ומעט זמן לעצמם, אם בכלל. המטפלים הופכים להיות ”חולים שקטים“ המתחילים אט אט לסבול מדיכאון, עומס לחץ, חרדה ותסכולים אחרים.
נוסף על כל זה, הם סובלים ממחסור בשעות שינה לאחר שהתעוררו מספיק פעמים לטפל בחולה אשר הרטיב במיטתו ויש לנקות ולהחליף את המצעים. זוהי רק תוספת נוספת ללחץ המצטבר וגובר.
סיכום ועצות לטיפול ביתי בחולה דמנציה
ישנם עשרות ספרים, בלוגים ועצות של אנשים, אשר כמונו, מתעדים ומשתפים בחוויות הטיפול באדם עם דמנציה ועצות לאחרים כיצד לעשות זאת. המשימה אינה קלה ודורשת יותר סבלנות מאשר גידול ילדיכם. אם גם אתם מטפלים בחולה דמנציה, אל תיקחו את כל הנטל עליכם. חילקו זאת עם אחרים וזכרו לטפל גם בעצמכם.
אם אתם צריכים ייעוץ מוזמנים לחייג אליי ל-0547758564.
גלית, אחות אשר עובדת במשרה מלאה במרכז גריאטרי. זוכרת היטב, את הזמן בו היא היתה צריכה לתקשר בפעם הראשונה עם חולת דמנציה מהמחלקה בה היא עבדה. היא היתה אחות צעירה באותו זמן ורק סיימה את התואר הראשון שלה בסיעוד. המטופלת שנאלצה לתקשר עימה לראשונה קראו לה שושנה. אשה בת 70, אשר אובחנה בשלבים הראשונים של המחלה, לפני כשנתיים. לאחר שעבדה במחלקה הגריאטרית מספר חודשים, דבר אחד היה לה מאד ברור: ישנם הרבה מטפלים, אשר עדיין אינם מודעים מספיק כיצד לתקשר נכון עם חולי דמנציה.
מה היא מחלת הדמנציה (שיטיון)?
דמנציה (שיטיון) הינה מחלה, אשר משפיעה על היכולת של האדם, לקבל החלטות הגיוניות, לעבד מידע, לנהל תקשורת עם אחרים וללמוד נושאים חדשים. תקשורת עם אדם שחולה בדמנציה יכולה להיות משימה מאתגרת ומתסכלת. לשם כך, אתן לכם מספר טיפים שיכולים לסייע לתקשורת יעילה ומספקת יותר.
במידה ואתם מהאנשים שמטפלים באדם חולה בדמנציה ונאבקים כדי להצליח לתקשר עימו, אז המאמר הזה הוא עבורכם. במאמר זה, אתן לכם טיפים מועילים, אשר במידה ומשתמשים בהם, ניתן יהיה להקל משמעותית על התקשורת שלכם עם חולי דמנציה.
להלן מספר ספרים שיכולים לעזור לכם בהתמודדות עם הטיפול ביקרים לכם הסובלים מדמנציה-
טיפים לתקשורת יעילה עם חולי דמנציה-
הסירו את כל הגורמים הסביבתיים אשר עלולים להפריע לכם לתקשר עם האדם חולה הדמנציה כגון: טלויזיה פתוחה, נייד מצפצף, רדיו ועוד.
דברו לאט וברור, השתמשו במילים פשוטות.
שאלו אותו שאלות סגורות וודאו כי לכל השאלות שאתם שואלים ניתן לענות בכן או לא. במקום לשאול, מה תרצה לאכול לארוחת צהריים? שאלו, האם תרצה לאכול סנדוויץ עם גבינה?
דברו ברור והשתמשו בשמות של האנשים והחפצים שאתם מדברים עליהם. במקום להשתמש במילות גוף כגון: היא, הוא, הם – האם אהבת את זה? תשאלו האם אהבת את העוגה?
השתדלו לשוחח אתו שיחות קצרות. אנשים עם דמנציה עלולים לאבד את רצף השיחה, במידה ואתם משוחחים עימם שיחות ארוכות.
תנו לחולה הדמנציה זמן להגיב לשאלות שלכם. נסו להמנע מתיסכול, אם הזמן שתצטרכו להמתין לתשובה הוא ארוך מהצפוי.
עוד טיפים לתקשורת יעילה עם חולי דמנציה-
דברו עם חולה הדמנציה בגובה העיניים. פנו אליו בשמו הפרטי, על מנת לוודא שיש לכם את מלוא תשומת הלב שלו.
השתדלו לנהל שיחות אחד על אחד עימו. במידה ואינכם יכולים להימנע משיחות בקבוצה, נסו לוודא כי אתם משוחחים עם אדם אחד בכל פעם.
נסו להימנע מלסיים את המשפט עבור חולה הדמנציה. אם הוא מתעקש למצוא את המלה הנכונה, חישבו על נושא השיחה ושאלו שאלה שאמורה לעזור ולעורר את מה שרצה להגיד. אם חולה הדמנציה אומר לכם- אני רוצה… אני רוצה…שאלו שאלה כגון – האם אתה רוצה ללכת לטייל?
במהלך השיחה, לעולם אל תגידו לחולה הדמנציה, "אמרתי לך את זה קודם". חשוב לזכור כ#י אם האדם מתחיל לחזור על הדברים שאמר קודם, ושואל אתכם שאלות חוזרות. ייתכן כי, הוא פשוט שכח ששאל את אותה השאלה בעבר.
נסו לא להתווכח עם חולה הדמנציה, מכיוון שזה יגרום לו להרגיש חרדה. הרבה יותר יעיל לקבל את מה שהוא אומר כאמת ולהמשיך עם השיחה.
אם לחולה הדמנציה יש הפרעות התנהגות, עזרו לו להשיג שליטה. חשבו על משימות או פעילויות שהוא יכול לבצע ויכולים לעזור לו להרגיש מוערך. לדוגמא פעילויות יומיומיות שהוא נהג לעשות ולהנות מכך. פעילויות שהוא יכול לבצע בבית כגון: קיפול בגדים, או חיתוך ירקות לפני ארוחת הערב.
במידה ויש לכם שאלות נוספות על מחלת הדמנציה ותרצו לקבל תמיכה וייעוץ מעוד אנשים המתמודדים עם אותו אתגר, אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הווטסאפ שלנו למחלות זיקנה-
טיפים אחרונים לתקשורת נכונה עם חולי דמנציה-
תנו לאדם חולה הדמנציה הוראות ברורות ומועילות. כאשר מצבו הקוגניטיבי (שכלי) ממשיך להדרדר , יש לשמר את השליטה אצלו באמצעות תקשורת פשוטה ויעילה. אם אתם מבקשים ממנו בבקשה ישירה- "האם אתה יכול להכין לי כוס קפה בבקשה?" הבקשה יכולה לגרום לו לתסכול. לעומת זאת, אם אתם מציעים לו להכין ביחד אתכם קפה ומכוונים אותו באמצעות הוראות פשוטות. בדרך זו, אתם יכולים להחזיר לו את תחושת השליטה. במקום : "האם אתה יכול להכין לי כוס קפה בבקשה?""תמלא בבקשה את הקומקום במים", "תרתיח את המים", "תוציא את גרגירי הקפה מהארון" וכו'.
אהיה גמיש לעולם שלהם! אנשים רבים אשר חיים עם דמנציה, מאבדים את תפיסת הזמן. במידה וחולה הדמנציה לא מוכן לשוחח עמכם באותו הרגע, נסו להבין את הסיבה לכך. ייתכן כי, הוא התעורר עכשיו, או שהיה ער כל הלילה, או שפשוט אין לו מצב רוח לדבר, או שמעוניין לנוח ולצפות בטלויזיה. חשוב לזכור כי, במידה ואתם לא מקבלים שום תגובה מחולה הדמנציה, יש להמשיך לשוחח איתו בסבלנות ובכבוד. כל זאת, על מנת למנוע תיסכול ותחושת חוסר הערכה.
כדאי מאד למצוא מקורות תמיכה נפשיים! כאשר מצב הדמנציה מתדרדר, חשוב שיהיה לכם עם מי לשוחח. יש לקחת הפסקות ולאגור כוחות להמשך הדרך.
דעו מתי יש להתרחק! אם חולה הדמנציה מתחיל להיות עצבני או מאיים, קחו נשימה עמוקה ותתרחקו. זכרו כי לא קל לחיות עם חולה דמנציה – אתם תמיד יכולים לחזור ולנסות להתמודד עימו מאוחר יותר.
להלן מספר מוצרים מומלצים מאד, אשר יקלו על איכות חייהם והתקשורת עם היקרים לכם הסובלים מדמנציה-
לסיכום-
עליכם לזכור כי חולה הדמנציה, אינו תמיד אחראי על מעשיו. המחלה הנוראית היא שגורמת להתנהגותו ולהדרדרות הדרגתית של תפקודי מוחו. אני מקווה מאד, כי יום אחד תהיה תרופה למחלה הזאת. אך, כעת אתם חייבים ללמוד כיצד להתמודד עם השלכותיה. הדרך הטובה ביותר, הינה להתמקד בדברים החיוביים שאתם משיגים עם האדם המתמודד עם דמנציה. יש לנסות למצות כל יום עימו, עד כמה שניתן.
נכתב ע"י עירית רבינוביץ- עו"ס תואר שני בתחום בריאות ושיקום– בעלת נסיון רב עם תשושי נפש וחולים סיעודיים.
מי שמכיר חולי דמנציה מקרוב, בטח נתקל בתופעה כי לחולי דמנציה לעיתים יש התפרצויות בכי וצעקות, ללא סיבה ניראת לעין. לפתע צועקים צעקות ספונטניות שלא ניתן בדיוק להבין באותו הרגע מה הסיבה להם. אלו הן תופעות מאד מלחיצות וקשות שלא קל להתמודד עימן, לחולה עצמו ולמי שמטפל בו.
מה יכולות להיות הסיבות שיכולות לגרום לצעקות ולבכי ספונטני אצל חולי דמנציה?
הסיבות בגינן חולה הדמנציה צועק או בוכה באופן ספונטני הינן:
סיבות פיזיולוגיות- כגון: כאב, חוסר מנוחה, רעב או רצון להשתמש בשירותים.
סיבות חיצוניות כגון: סביבה יותר מידי רועשת או עסוקה או שינוי כלשהוא בשיגרת יומו של המתמודד עם הדמנציה.
סיבות נפשיות- כמו בדידות, שיעמום, חרדה, דיכאון או מחשבות שווא.
בכי יכול להיות כתוצאה ממתח אמיתי, הנובע מרגשות של אבדן, או הצפה. בנוסף, בכי יכול להיות פחות ממקרים של צער ויותר כתוצאה מהתנהגות הנובעת מתוך הרגל.
בכי וצעקות ספונטניים, נפוצים במחלות דמנציה כגון: דמנציה וסקולרית, פרונטו-טמפורל דמנציה ודמנציה מסוג גופיפי לואי. התנהגויות אלו, יכולים להתגבר במשך היום כתוצאה מסינדרום השקיעה- sundowning
סינדרום השקיעה, הוא מצב בו חולה הדמנציה מרגיש חרדה וסערת נפש, במיוחד בשעות אחר הצהריים והערב, שעות שקיעת השמש.
לעיתים, אדם עם דמנציה יכול לצעוק ולבכות ללא סיבה מיוחדת, בזמן מסוים במהלך היום. אותו אדם יכול להרגיש חרדה, פחד, מחשבות שווא או פאראנויה במהלך אותו זמן. על כן, התנהגותו באה לידי ביטוי בבכי וצעקות בלתי נשלטים. לעיתים יש אנשים, במיוחד חולי דמנציה, אשר סובלים מתופעה הנקראת pseudobulbar affect אשר גורמת לבכי בלתי נשלט ולצחוק לא מותאם. אותם אנשים הסובלים מהתופעה, יכולים לבכות ולחלוטין לא לדעת מדוע הם בוכים או צוחקים בלי סיבה.
כיצד ניתן לעזור לחולי דמנציה עם התפרצויות בכי וצעקות?
קיימים פעמים בהם לא נראה כי קיימת סיבה לכך שחולה הדמנציה יבכה, לפחות לא קיימת סיבה אותה אנו נוכל לקבוע. לעיתים, חולי דמנציה, "נתקעים" בהתנהגות מסוימת ללא סיבה אמיתית.
בכל אופן, לפני שאתם קובעים כי בכי וצעקות אצל חולי דמנציה, הינה התנהגות ללא סיבה מסוימת. במקום להגיד, "ככה זה אצל חולי דמנציה", אמצו את ההתערבויות הבאות בכדי לוודא כי אתם עושים עבורם הכל כדי לעזור.
שימו לב לזמנים בהם האדם הדמנטי לא בוכה או צועק. בחנו את סביבתו, את הזמן שזה קורה במהלך היום. האם התנהגות זו קוראת לאחר טיפול מסוים או לאחר ארוחה מסוימת? האם זה קורה בזמן פעילות שהוא אוהב לעשות? במידה ואפשרי, נסו לשחזר את האירוע שגרם לו להיות רגוע.
נסו לשלול מחלת דיכאון או חרדה, אצל חולה הדמנציה. בכי וצעקות יכולים להעיד על חרדות ודיכאון אצל חולי דמנציה.
ערבו אותו בפעילויות משמעותיות כגון: עבודות בית פשוטות, כמובן הכל תחת השגחה שלכם. ראה מאמר על "כיצד לתקשר נכון עם חולי דמנציה? "טיפים וסודות"– טיפ מספר 6.
בדקו אם הוא לא סובל מכאבים כלשהם, או חוסר נוחות מסוימת.
בדקו עם הרוקח או הרופא המטפל את התרופות שהוא מקבל. לעיתים תערובת מסוימת של תרופות שהוא מקבל באותו הזמן עלולה לגרום לחרדות ומתח.
אל תוותרו, רוב הזמן ההתנהגויות המאתגרות בדמנציה כן יש להם משמעות. העבודה שלנו כמטפלים עיקריים ומטפלים מקצועיים היא להמשיך לשפר את איכות חייהם של המטופלים. ניתן להפחית את המינון של הבכי והצעקות ע"י שילוב של התנהגות תומכת ורגועה ותרופות מתאימות.
פעילויות שניתן לעשות כדי להפחית התפרצויות של בכי וצעקות:
בדקתם כי כל הצרכים הבסיסיים של האדם עם הדמנציה נענו, אך הוא עדיין צועק ובוכה, עליכם לבצע פעולות מרגיעות אלו:
השמעת מוזיקה אהובה- בדקו עימו מה היא המוזיקה האהובה עליו והשמיעו לו, המוזיקה יכולה להרגיע אותו ולהסיח את דעתו.
אינטראקציה עם ילדים קטנים- ילדים צעירים גורמים להרבה שמחת חיים לאנשים מבוגרים בכלל ולחולי דמנציה בפרט.
תרפיה באמצעות בעלי חיים- בעל חיים מחמד יכול לגרום לפתח תחושת אמפטיה ואהבה כלפיו מצד חולה הדמנציה ובכך יש לו השפעה מרגיעה כלפי האדם בעל הדמנציה.
אוויר צח- שינוי בסביבה של האדם, יכול תמיד לשפר את יומו.
חטיף או שתיה- לעיתים חטיף טעים או שתיה, יכול להסיח את דעתו של האדם בעל הדמנציה ולספק לו נוחות זמנית.
מגע עדין ומרגיע- נסו להחזיק לו את היד, ללטף לו את הכתף או לסרק לו את השיער. מחוות אלו, אשר מביעים אהבה ודאגה ולא רק לעזור להם בפעולות היום-יום, משפרים מאד את איכות חייהם ומרגיעים אותם.
אביזרים חשובים ומשחקים לחולי דמנציה.
לסיכום-
לעיתים, התנהגויות בדמנציה הן כמו פאזל מאתגר שצריך לפתור. אין לנו את פתרון הקסם כדי לפתור אותו, אך אנו יודעים כי יש דברים שניתן לעשות כדי להקל ולעזור.
כמטפלים עיקריים וכמטפלים מקצועיים, אנו כל הזמן צריכים להתמיד ולעבוד בכדי לפתור את הפאזל. בסופו של דבר, אל תשכחו כי המתח שלנו עלול להגביר את החרדה והמתח של חולה הדמנציה. לקחת הפסקות קצרות של כמה דקות, יכול למנוע הצפה אצל המטפל עצמו והעניין חשוב לבריאות הנפשית הן של המטפל והן של המטופל.
מוזמנים לשתף את המאמר וכמו כן להגיב ולהעיר את הערותיכם עליו בתגובות שלמטה.