מקבל תגמולים מהאוצר וסיוע כלכלי בשל שהייתו בבית אבות,
מוכר כנזקק,
מאובחן עם מחלת הדמנציה,
עשוי להיות זכאי להשתתפות במימון הבית אבות .
בנוסף, אם מדובר בניצול שואה, אשר:
מתגורר בקהילה
לא מקבל כלל שעות סיעוד מביטוח לאומי,
יש לו מטפל ישראלי,
הינו זכאי לסיוע במימון המטפל.
השתתפות בהוצאות הסיעוד עקב מחלת הדמנציה-
ניצול שואה, הנדרש לסיוע של עובד זר, או לאישפוז במוסד סיעודי עקב מחלת הדמנציה, זכאי להשתתפות בעלויות הטיפול או האישפוז בשיעור החלק היחסי בו הוכר במחלה זו.
הטבה זו רלוונטית במיוחד לסובלים ממחלת הדמנציה (שיטיון) ומומלץ מאד להגיש בקשה להשתתפות בהוצאות הסיעוד.
דרכי השתתפות בהוצאות בגין מחלת השיטיון (דמנציה):
סיוע בהשתתפות במימון אשפוז במוסד סיעודי בסכום של 1400 ש"ח.
סיוע במימון אחזקת עובד ישראלי במסגרת מימוש שעות סיעוד מביטוח לאומי בסכום של 740 ש"ח בחודש.
סיוע בהשתתפות במימון אחזקת עובד זר בסכום של 1000 ש"ח בחודש.
סיוע בהשתתפות שהייה בדיור מוגן/ מחלקה לתשושים בסכום של 740 ש"ח לחודש.
השתתפות באחזקת עובד ישראלי-
מי שהוכר כמקבל תגמול לפי הכנסה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ואיננו מקבל כלל שעות סיעוד מביטוח לאומי. בנוסף לכך, נעזר בעובד ישראלי, הינו זכאי להשתתפות בסכום של 740 ש"ח בחודש מהרשות לזכויות ניצולי השואה.
לאן צריך לפנות כדי לממש את הזכות?
בכל אחת מהבקשות, יש לפנות לרשות לזכויות ניצולי השואה השייכת למשרד האוצר בבקשת סיוע. התשלום יבוצע החל ממועד הפנייה לבקשת הסיוע.
לצורך מימוש זכות זו אתם יכולים ליצור עימנו קשר ונוכל לסייע לכם לממש זכות זו.
כאשר שואלים אדם מן היישוב ”מה אתה יודע על דמנציה?“, אלו אשר יש להם ניסיון מועט, או ללא ניסיון כלל, בטיפול בחולה דמנציה, בדרך כלל עונים משהו בסגנון ”אה… זו בסך הכל מחלת שכחה“. זוהי ככל הנראה אחת התשובות המקוממות ביותר שאדם בעל ניסיון יכול לדמיין.
טיפול במסגרת ביתית במבוגר אשר אובחנה אצלו מחלה מתישה זו הוא משימה המלאה במתח וחרדה. עד שהמילה ”שכחה“ בכלל לא מתקרבת לתיאור נכון של המצב.על המטפלים להקדיש כל דקה מזמנם לטיפול במבוגר
.בכל עת הם דואגים לשלומו.אין להם שום זמן לעצמם.אפילו אין צורך להסביר מה זה אומר
לגבי עבודה וטיפול בילדים בו זמנית.
טיפול בבית בחולה דמנציה משנה את כל הדינמיקה המשפחתית. זה מביא מבול של רגשות סותרים כמו טינה, אשמה, כעס ולחץ בלתי פוסק. במאמר זה, ננסה להסביר מדוע.
כיצדדמנציהמשפיעהעלהאדם
דמנציה היא מחלה מתישה הפוגעת במוח וגורמת לשכחה. דמיין את אביך המבוגר שוכח שהוא יצא לגמלאות לפני למעלה מעשרים שנה. הוא שוכח שהוריו נפטרו לפני שלושים שנה. שהוא עבר דירה לפני שנתיים, שביתו הצעירה התחתנה…
ואז יש את השכחות הקטנות והמסוכנות. הוא שוכח שנכדתו הקטנה עדיין לא יכולה ללעוס או לבלוע מזונות מוצקים כאשר הוא נותן לה שוקולד. הוא שוכח לכבות את התנור (ובטוח שכיבה). הוא שוכח לנעול דלתות, כיצד לאכול, להתלבש, להשתמש בטלפון ועוד עשרות דברים כל יום.
דמיינו טיפול בחולה דמנציה בבית. אדם אשר גידל אותך כל חייו ועכשיו מתקשה בפעולות והצרכים הבסיסיים ביותר וצריך השגחה צמודה ועזרה בכל דבר.
טיפול בבית בחולה דמנציה
תפקיד המטפל משתלט לך בהתמדה על כל החיים. זוהי הנקודה בה הלחץ והשליליות מתחילים. חולי דמנציה יכולים לשאול שאלות ”האם אני יכול לעבור לגור עם חבריי?“. שאלה שלאחריה תצטרכו להסביר להם בעדינות שחבריהם כבר מבוגרים ולא יכולים לחיות לבדם ללא עזרה של אחרים.
החולה יכול להנהן בראשו ולהבין זאת, אך בחלוף חמש דקות ישכח מהשיחה ויחזור שוב על אותה השאלה.
מעגל הפעולות המחזורי נמצא כל הזמן בפעולה כאשר מתמודדים עם חולה דמנציה. דמיינו לחזור על אותו משפט 10 פעמים ביום, כל יום. כאשר יש ערמת ניירת לטיפול במשרד. כאשר צריך לאסוף את הילדים מבית הספר. וכאשר לא היה לך זמן לאכול מאז הבוקר.
המטפלים מתחילים להרגיש טינה ולאחר מכן רגשות אשם מכיוון שהם מודעים לכך שזוהי לא אשמת החולה – הם חווים טינה כלפי האדם שטיפל בהם כל חייהם.
זוהי הסיבה מדוע רוב בני המשפחה בוחרים בטיפול ביתי. מתוך אהבה, כבוד ומחויבות. אבל, רק כאשר הם מתחילים לבצע את המשימה הם מבינים את כמות העבודה העצומה אשר נדרשת.
ההשפעות של טיפול בחולה דמנציה בבית
כאשר בן משפחה מתחיל להקדיש יותר ויותר זמן לצורך טיפול בחולה דמנציה, זה רק טבעי שהדבר ישפיע על אספקטים אחרים בחייהם. במיוחד ילדים יכולים להרגיש מוזנחים לאחר השינוי הפתאומי בכיוון תשומת הלב לעבר המבוגר.
פעם צרכיו של הילד היו מעל הכל; טיפול בבן משפחה עם דמנציה הוא במובנים רבים כמו טיפול בעוד ילד. לכן כאשר מטפלים בחולה דמנציה בבית ומביאים סיטואציה שכזו למשפחה, הכרחי להסביר לכולם את המצב מראש. בני המשפחה צריכים זמן להתכונן לשינוי.
וגם אז, השינוי עצמו יעלה על ציפיותיהם והם יאבקו להתמודד.
דפוסי התנהגות של חולה דמנציה
ישנם חולי דמנציה אשר סובלים מאגרסיביות, דבר המגביר את רמת הסטרס בבית. הם עלולים להפוך להיות נבזיים ואף אלימים, בשונה מאוד ממבנה אישיותם בטרם חלו במחלה. באחד המקרים, אב הסובל מדמנציה טופל על ידי ביתו האוהבת;
בעוד המחלה התקדמה, התנהגותו החלה להשתנות והוא הפך ליותר ויותר בלתי צפוי. כאשר החתול שגידלו בבית מת, ביתו הוכתה בצער. במקום להזדהות עם האבדן, הוא החל לצחוק ואמר ”ברוך שפטרנו!“.
במקרים אחרים, חולי דמנציה עשויים להסתגר מול האורחים המגיעים לביתם ולסרב לדבר איתם. הם יכולים להפוך לעקשנים לגבי הארוחות. אולי אפילו סירוב לאכול עד אשר יקבלו מנה מסוימות שהם רוצים, ואז יסרבו לאכול גם אותה.
כל הפעולות הללו המתקיימות על בסיס יומי ועקבי, בקלות עלולות לגבות מחיר מהמטפל ולגרום לשבירתם הרגשית (של המטפלים).
חברים וקרובי משפחה של המטפלים עשויים להפסיק לרצות לבוא לביתם. יש למטפלים פחות ופחות זמן לעבוד, ומעט זמן לעצמם, אם בכלל. המטפלים הופכים להיות ”חולים שקטים“ המתחילים אט אט לסבול מדיכאון, עומס לחץ, חרדה ותסכולים אחרים.
נוסף על כל זה, הם סובלים ממחסור בשעות שינה לאחר שהתעוררו מספיק פעמים לטפל בחולה אשר הרטיב במיטתו ויש לנקות ולהחליף את המצעים. זוהי רק תוספת נוספת ללחץ המצטבר וגובר.
סיכום ועצות לטיפול ביתי בחולה דמנציה
ישנם עשרות ספרים, בלוגים ועצות של אנשים, אשר כמונו, מתעדים ומשתפים בחוויות הטיפול באדם עם דמנציה ועצות לאחרים כיצד לעשות זאת. המשימה אינה קלה ודורשת יותר סבלנות מאשר גידול ילדיכם. אם גם אתם מטפלים בחולה דמנציה, אל תיקחו את כל הנטל עליכם. חילקו זאת עם אחרים וזכרו לטפל גם בעצמכם.
אם אתם צריכים ייעוץ מוזמנים לחייג אליי ל-0547758564.
גלית, אחות אשר עובדת במשרה מלאה במרכז גריאטרי. זוכרת היטב, את הזמן בו היא היתה צריכה לתקשר בפעם הראשונה עם חולת דמנציה מהמחלקה בה היא עבדה. היא היתה אחות צעירה באותו זמן ורק סיימה את התואר הראשון שלה בסיעוד. המטופלת שנאלצה לתקשר עימה לראשונה קראו לה שושנה. אשה בת 70, אשר אובחנה בשלבים הראשונים של המחלה, לפני כשנתיים. לאחר שעבדה במחלקה הגריאטרית מספר חודשים, דבר אחד היה לה מאד ברור: ישנם הרבה מטפלים, אשר עדיין אינם מודעים מספיק כיצד לתקשר נכון עם חולי דמנציה.
מה היא מחלת הדמנציה (שיטיון)?
דמנציה (שיטיון) הינה מחלה, אשר משפיעה על היכולת של האדם, לקבל החלטות הגיוניות, לעבד מידע, לנהל תקשורת עם אחרים וללמוד נושאים חדשים. תקשורת עם אדם שחולה בדמנציה יכולה להיות משימה מאתגרת ומתסכלת. לשם כך, אתן לכם מספר טיפים שיכולים לסייע לתקשורת יעילה ומספקת יותר.
במידה ואתם מהאנשים שמטפלים באדם חולה בדמנציה ונאבקים כדי להצליח לתקשר עימו, אז המאמר הזה הוא עבורכם. במאמר זה, אתן לכם טיפים מועילים, אשר במידה ומשתמשים בהם, ניתן יהיה להקל משמעותית על התקשורת שלכם עם חולי דמנציה.
להלן מספר ספרים שיכולים לעזור לכם בהתמודדות עם הטיפול ביקרים לכם הסובלים מדמנציה-
טיפים לתקשורת יעילה עם חולי דמנציה-
הסירו את כל הגורמים הסביבתיים אשר עלולים להפריע לכם לתקשר עם האדם חולה הדמנציה כגון: טלויזיה פתוחה, נייד מצפצף, רדיו ועוד.
דברו לאט וברור, השתמשו במילים פשוטות.
שאלו אותו שאלות סגורות וודאו כי לכל השאלות שאתם שואלים ניתן לענות בכן או לא. במקום לשאול, מה תרצה לאכול לארוחת צהריים? שאלו, האם תרצה לאכול סנדוויץ עם גבינה?
דברו ברור והשתמשו בשמות של האנשים והחפצים שאתם מדברים עליהם. במקום להשתמש במילות גוף כגון: היא, הוא, הם – האם אהבת את זה? תשאלו האם אהבת את העוגה?
השתדלו לשוחח אתו שיחות קצרות. אנשים עם דמנציה עלולים לאבד את רצף השיחה, במידה ואתם משוחחים עימם שיחות ארוכות.
תנו לחולה הדמנציה זמן להגיב לשאלות שלכם. נסו להמנע מתיסכול, אם הזמן שתצטרכו להמתין לתשובה הוא ארוך מהצפוי.
עוד טיפים לתקשורת יעילה עם חולי דמנציה-
דברו עם חולה הדמנציה בגובה העיניים. פנו אליו בשמו הפרטי, על מנת לוודא שיש לכם את מלוא תשומת הלב שלו.
השתדלו לנהל שיחות אחד על אחד עימו. במידה ואינכם יכולים להימנע משיחות בקבוצה, נסו לוודא כי אתם משוחחים עם אדם אחד בכל פעם.
נסו להימנע מלסיים את המשפט עבור חולה הדמנציה. אם הוא מתעקש למצוא את המלה הנכונה, חישבו על נושא השיחה ושאלו שאלה שאמורה לעזור ולעורר את מה שרצה להגיד. אם חולה הדמנציה אומר לכם- אני רוצה… אני רוצה…שאלו שאלה כגון – האם אתה רוצה ללכת לטייל?
במהלך השיחה, לעולם אל תגידו לחולה הדמנציה, "אמרתי לך את זה קודם". חשוב לזכור כ#י אם האדם מתחיל לחזור על הדברים שאמר קודם, ושואל אתכם שאלות חוזרות. ייתכן כי, הוא פשוט שכח ששאל את אותה השאלה בעבר.
נסו לא להתווכח עם חולה הדמנציה, מכיוון שזה יגרום לו להרגיש חרדה. הרבה יותר יעיל לקבל את מה שהוא אומר כאמת ולהמשיך עם השיחה.
אם לחולה הדמנציה יש הפרעות התנהגות, עזרו לו להשיג שליטה. חשבו על משימות או פעילויות שהוא יכול לבצע ויכולים לעזור לו להרגיש מוערך. לדוגמא פעילויות יומיומיות שהוא נהג לעשות ולהנות מכך. פעילויות שהוא יכול לבצע בבית כגון: קיפול בגדים, או חיתוך ירקות לפני ארוחת הערב.
במידה ויש לכם שאלות נוספות על מחלת הדמנציה ותרצו לקבל תמיכה וייעוץ מעוד אנשים המתמודדים עם אותו אתגר, אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הווטסאפ שלנו למחלות זיקנה-
טיפים אחרונים לתקשורת נכונה עם חולי דמנציה-
תנו לאדם חולה הדמנציה הוראות ברורות ומועילות. כאשר מצבו הקוגניטיבי (שכלי) ממשיך להדרדר , יש לשמר את השליטה אצלו באמצעות תקשורת פשוטה ויעילה. אם אתם מבקשים ממנו בבקשה ישירה- "האם אתה יכול להכין לי כוס קפה בבקשה?" הבקשה יכולה לגרום לו לתסכול. לעומת זאת, אם אתם מציעים לו להכין ביחד אתכם קפה ומכוונים אותו באמצעות הוראות פשוטות. בדרך זו, אתם יכולים להחזיר לו את תחושת השליטה. במקום : "האם אתה יכול להכין לי כוס קפה בבקשה?""תמלא בבקשה את הקומקום במים", "תרתיח את המים", "תוציא את גרגירי הקפה מהארון" וכו'.
אהיה גמיש לעולם שלהם! אנשים רבים אשר חיים עם דמנציה, מאבדים את תפיסת הזמן. במידה וחולה הדמנציה לא מוכן לשוחח עמכם באותו הרגע, נסו להבין את הסיבה לכך. ייתכן כי, הוא התעורר עכשיו, או שהיה ער כל הלילה, או שפשוט אין לו מצב רוח לדבר, או שמעוניין לנוח ולצפות בטלויזיה. חשוב לזכור כי, במידה ואתם לא מקבלים שום תגובה מחולה הדמנציה, יש להמשיך לשוחח איתו בסבלנות ובכבוד. כל זאת, על מנת למנוע תיסכול ותחושת חוסר הערכה.
כדאי מאד למצוא מקורות תמיכה נפשיים! כאשר מצב הדמנציה מתדרדר, חשוב שיהיה לכם עם מי לשוחח. יש לקחת הפסקות ולאגור כוחות להמשך הדרך.
דעו מתי יש להתרחק! אם חולה הדמנציה מתחיל להיות עצבני או מאיים, קחו נשימה עמוקה ותתרחקו. זכרו כי לא קל לחיות עם חולה דמנציה – אתם תמיד יכולים לחזור ולנסות להתמודד עימו מאוחר יותר.
להלן מספר מוצרים מומלצים מאד, אשר יקלו על איכות חייהם והתקשורת עם היקרים לכם הסובלים מדמנציה-
לסיכום-
עליכם לזכור כי חולה הדמנציה, אינו תמיד אחראי על מעשיו. המחלה הנוראית היא שגורמת להתנהגותו ולהדרדרות הדרגתית של תפקודי מוחו. אני מקווה מאד, כי יום אחד תהיה תרופה למחלה הזאת. אך, כעת אתם חייבים ללמוד כיצד להתמודד עם השלכותיה. הדרך הטובה ביותר, הינה להתמקד בדברים החיוביים שאתם משיגים עם האדם המתמודד עם דמנציה. יש לנסות למצות כל יום עימו, עד כמה שניתן.
נכתב ע"י עירית רבינוביץ- עו"ס תואר שני בתחום בריאות ושיקום– בעלת נסיון רב עם תשושי נפש וחולים סיעודיים.
מי שמכיר חולי דמנציה מקרוב, בטח נתקל בתופעה כי לחולי דמנציה לעיתים יש התפרצויות בכי וצעקות, ללא סיבה ניראת לעין. לפתע צועקים צעקות ספונטניות שלא ניתן בדיוק להבין באותו הרגע מה הסיבה להם. אלו הן תופעות מאד מלחיצות וקשות שלא קל להתמודד עימן, לחולה עצמו ולמי שמטפל בו.
מה יכולות להיות הסיבות שיכולות לגרום לצעקות ולבכי ספונטני אצל חולי דמנציה?
הסיבות בגינן חולה הדמנציה צועק או בוכה באופן ספונטני הינן:
סיבות פיזיולוגיות- כגון: כאב, חוסר מנוחה, רעב או רצון להשתמש בשירותים.
סיבות חיצוניות כגון: סביבה יותר מידי רועשת או עסוקה או שינוי כלשהוא בשיגרת יומו של המתמודד עם הדמנציה.
סיבות נפשיות- כמו בדידות, שיעמום, חרדה, דיכאון או מחשבות שווא.
בכי יכול להיות כתוצאה ממתח אמיתי, הנובע מרגשות של אבדן, או הצפה. בנוסף, בכי יכול להיות פחות ממקרים של צער ויותר כתוצאה מהתנהגות הנובעת מתוך הרגל.
בכי וצעקות ספונטניים, נפוצים במחלות דמנציה כגון: דמנציה וסקולרית, פרונטו-טמפורל דמנציה ודמנציה מסוג גופיפי לואי. התנהגויות אלו, יכולים להתגבר במשך היום כתוצאה מסינדרום השקיעה- sundowning
סינדרום השקיעה, הוא מצב בו חולה הדמנציה מרגיש חרדה וסערת נפש, במיוחד בשעות אחר הצהריים והערב, שעות שקיעת השמש.
לעיתים, אדם עם דמנציה יכול לצעוק ולבכות ללא סיבה מיוחדת, בזמן מסוים במהלך היום. אותו אדם יכול להרגיש חרדה, פחד, מחשבות שווא או פאראנויה במהלך אותו זמן. על כן, התנהגותו באה לידי ביטוי בבכי וצעקות בלתי נשלטים. לעיתים יש אנשים, במיוחד חולי דמנציה, אשר סובלים מתופעה הנקראת pseudobulbar affect אשר גורמת לבכי בלתי נשלט ולצחוק לא מותאם. אותם אנשים הסובלים מהתופעה, יכולים לבכות ולחלוטין לא לדעת מדוע הם בוכים או צוחקים בלי סיבה.
כיצד ניתן לעזור לחולי דמנציה עם התפרצויות בכי וצעקות?
קיימים פעמים בהם לא נראה כי קיימת סיבה לכך שחולה הדמנציה יבכה, לפחות לא קיימת סיבה אותה אנו נוכל לקבוע. לעיתים, חולי דמנציה, "נתקעים" בהתנהגות מסוימת ללא סיבה אמיתית.
בכל אופן, לפני שאתם קובעים כי בכי וצעקות אצל חולי דמנציה, הינה התנהגות ללא סיבה מסוימת. במקום להגיד, "ככה זה אצל חולי דמנציה", אמצו את ההתערבויות הבאות בכדי לוודא כי אתם עושים עבורם הכל כדי לעזור.
שימו לב לזמנים בהם האדם הדמנטי לא בוכה או צועק. בחנו את סביבתו, את הזמן שזה קורה במהלך היום. האם התנהגות זו קוראת לאחר טיפול מסוים או לאחר ארוחה מסוימת? האם זה קורה בזמן פעילות שהוא אוהב לעשות? במידה ואפשרי, נסו לשחזר את האירוע שגרם לו להיות רגוע.
נסו לשלול מחלת דיכאון או חרדה, אצל חולה הדמנציה. בכי וצעקות יכולים להעיד על חרדות ודיכאון אצל חולי דמנציה.
ערבו אותו בפעילויות משמעותיות כגון: עבודות בית פשוטות, כמובן הכל תחת השגחה שלכם. ראה מאמר על "כיצד לתקשר נכון עם חולי דמנציה? "טיפים וסודות"– טיפ מספר 6.
בדקו אם הוא לא סובל מכאבים כלשהם, או חוסר נוחות מסוימת.
בדקו עם הרוקח או הרופא המטפל את התרופות שהוא מקבל. לעיתים תערובת מסוימת של תרופות שהוא מקבל באותו הזמן עלולה לגרום לחרדות ומתח.
אל תוותרו, רוב הזמן ההתנהגויות המאתגרות בדמנציה כן יש להם משמעות. העבודה שלנו כמטפלים עיקריים ומטפלים מקצועיים היא להמשיך לשפר את איכות חייהם של המטופלים. ניתן להפחית את המינון של הבכי והצעקות ע"י שילוב של התנהגות תומכת ורגועה ותרופות מתאימות.
פעילויות שניתן לעשות כדי להפחית התפרצויות של בכי וצעקות:
בדקתם כי כל הצרכים הבסיסיים של האדם עם הדמנציה נענו, אך הוא עדיין צועק ובוכה, עליכם לבצע פעולות מרגיעות אלו:
השמעת מוזיקה אהובה- בדקו עימו מה היא המוזיקה האהובה עליו והשמיעו לו, המוזיקה יכולה להרגיע אותו ולהסיח את דעתו.
אינטראקציה עם ילדים קטנים- ילדים צעירים גורמים להרבה שמחת חיים לאנשים מבוגרים בכלל ולחולי דמנציה בפרט.
תרפיה באמצעות בעלי חיים- בעל חיים מחמד יכול לגרום לפתח תחושת אמפטיה ואהבה כלפיו מצד חולה הדמנציה ובכך יש לו השפעה מרגיעה כלפי האדם בעל הדמנציה.
אוויר צח- שינוי בסביבה של האדם, יכול תמיד לשפר את יומו.
חטיף או שתיה- לעיתים חטיף טעים או שתיה, יכול להסיח את דעתו של האדם בעל הדמנציה ולספק לו נוחות זמנית.
מגע עדין ומרגיע- נסו להחזיק לו את היד, ללטף לו את הכתף או לסרק לו את השיער. מחוות אלו, אשר מביעים אהבה ודאגה ולא רק לעזור להם בפעולות היום-יום, משפרים מאד את איכות חייהם ומרגיעים אותם.
אביזרים חשובים ומשחקים לחולי דמנציה.
לסיכום-
לעיתים, התנהגויות בדמנציה הן כמו פאזל מאתגר שצריך לפתור. אין לנו את פתרון הקסם כדי לפתור אותו, אך אנו יודעים כי יש דברים שניתן לעשות כדי להקל ולעזור.
כמטפלים עיקריים וכמטפלים מקצועיים, אנו כל הזמן צריכים להתמיד ולעבוד בכדי לפתור את הפאזל. בסופו של דבר, אל תשכחו כי המתח שלנו עלול להגביר את החרדה והמתח של חולה הדמנציה. לקחת הפסקות קצרות של כמה דקות, יכול למנוע הצפה אצל המטפל עצמו והעניין חשוב לבריאות הנפשית הן של המטפל והן של המטופל.
מוזמנים לשתף את המאמר וכמו כן להגיב ולהעיר את הערותיכם עליו בתגובות שלמטה.
להיות אדם המטפל בחולה דמנציה זוהי העבודה הקשה והשוחקת ביותר שיש. אנשים שמטפלים בחולי דמנציה, צריכים לעבוד עימם מכל הלב. זאת כדי, לוודא שהם מקבלים את האיכות חיים הטובה ביותר שהם יכולים לקבל. הם צריכים לעשות הכל כדי שהאושר שלהם יהיה מעל האושר האישי שלהם. מתח נפשי ושחיקה הם למעשה תופעות הלוואי של עבודה זו. במקרה של אנשים המטפלים בחולי דמנציה, ההשפעה הפסיכולוגית והמתח הנפשי, הם באופן משמעותי משפיעים לרעה על הבריאות הנפשית שלהם. אם אתה אחד מאותם אנשים שמטפלים במסירות בחולי הדמנציה, אז המאמר הזה בשבילך. תמשיך לקרוא ולמד כיצד למנוע שחיקה ולהביא יותר שמחת חיים לחייך ולחיי האדם בו אתה מטפל.
הקדש זמן לעצמך-
חלק ניכר מעבודת בן המשפחה המטפל, זה להקדיש את מיטב המשאבים שלו לאיכות חייו של בן המשפחה החולה. החל מהצרכים היומיומיים כמו- רחצה והכנת ארוחות ועד לדברים יותר חשובים כמו: לשוחח עימם, או אף לבצע עימם משימות מהנות כגון: הכנת עוגיות, רק כדי לתרום להם יותר שמחת חיים.
בני משפחה מטפלים לעיתים כל כך מעורבים בחייהם של קרובי המשפחה שהם מטפלים בהם, שהם שוכחים לטפל בעצמם. לא למצוא זמן לטפל בעצמך, מוביל לשחיקה מוחלטת. על כן, הדבר הראשון שאתה צריך לעשות זה, לקחת יום חופש. השאר את המשימות שיש לך באותו היום לאדם אחר שיחליף אותך (בן משפחה אחר או מטפל מקצועי). לך לטייל עם חברים, היפגש עם שאר בני משפחתך, או פשוט קרא ספר בנוחות בביתך. כל אחד זקוק לזמן לעצמו ולך מגיע זאת!!
חקור את המחלה-
המעבר מלהיות מטופל ע"י הורייך ללטפל בהם, יכול להיות מאד מאתגר. ילדים יכולים למצוא את עצמם לפתע מטפלים בהוריהם המזדקנים אשר אובחנו במחלת הדמנציה. למצב מאתגר זה מתלווים חרדה מפני העתיד של ההורה ותיסכול על כך שההורה כבר לא מסוגל לבצע משימות פשוטות. זה הוא סימפטום לשחיקה. במצב זה, המטפל צריך לקחת צעד אחורה ולנסות לחקור את המחלה, כדי להבין מה קורה אצל האדם בו הוא מטפל. ברגע שחוקרים ומבינים את המחלה, זה יכול להפחית תחושות של כעס ותיסכול מצד המטפל כלפי המטופל. כאשר המחלה מחמירה, המטפל צריך למצוא דרכים כדי לדעת כיצד להתמודד עם השינויים. לשוחח עם מטפלים אחרים ולשתף אותם בקשיים, זו היא דרך נפלאה להתמודד עם שחיקה.
מדיטציה- דרך מצוינת להתמודד עם שחיקה-
רגשות של מתח וחרדה הן חלק בלתי נפרד מעבודת המטפל. הם כל הזמן נמצאים בחרדה מבריאותו של המטופל, במתח ממצבו הבריאותי, דואגים מהעתיד, עייפים מעבודת הטיפול בו, אין דרך להיפטר מהמחשבות השליליות לחלוטין, אך ישנם דרכים להפחית אותן. שבו במקום שקט וקחו נשימות. האזינו למוזיקה מרגיעה. הרפו את גופכם ונסו לשכוח לכמה דקות את המחשבות המטרידות אתכם. התרכזו ודמיינו מקום שבו הייתם רוצים להיות רק ל-15 דקות ועסקו במדיטציה. 15 הדקות הללו, הם מספיקים כדי לרענן את המוח ולתת לעצמכם הפסקה מהמציאות. לבצע תרגיל מדיטציה מסוג זה ביחד עם המבוגר בו אתם מטפלים, יכול להיות רעיון טוב. האדם בו אתם מטפלים גם נמצא לעיתים בחרדות. על כן, לבצע עימם מדיטציה יכול לעשות להם רק טוב.
התאמן- דרך נוספת להימנע ממתח ושחיקה-
טיפול באדם עם דמנציה, זוהי עבודה מאומצת אשר דורשת, הרבה מאמץ ומערבת הרבה משימות. למרות שלעזור לאדם מבוגר עם דמנציה, יכולה להיות משימה תובענית, אין פעילות יותר טובה לגוף שלכם מאשר להתאמן. בכדי לוודא שאתם מתאמנים מספיק, מאד חשוב להקדיש זמן מסוים בכל יום לפעילות גופנית. פעילות כמו ריצה מסביב לפארק, לזמן מסוים במהלך היום, יכול לגרום לשינוי אמיתי בבריאות הפיזית שלכם. פעילות גופנית גם יכולה לעשות פלאים כדי לנקות את הראש שלכם.
דאגו לעצמכם-
מטפל חולה, לא יכול לשמש כמטפל כלפי אף אחד. הוא לחלוטין לא יכול להועיל לאדם מבוגר שתלוי בעזרת המטפל לצרכיו הבסיסיים. אם אתם לא דואגים לעצמכם ואתם הופכים להיות חולים, אז מי יטפל במטופלים? קבע תורים קבועים לרופא בכדי לוודא שהבריאות שלך תקינה, אכל ארוחות מסודרות ומזינות. לא לשמור על המשקל, לא יעזור כלל לטיפול במטופל. מעבר לכך, תזונה לא נכונה, עלולה להוביל לחולי, כגון: סכרת ולחץ-דם. תאכל את הארוחות שלך בזמן, תתאמן ולך לרופאים לבדיקות. אם תדאג לעצמך, המתח יתפוגג לו.
קח דקה להודיה-
לא ניתן להתחמק מהעובדה כי לטפל במבוגר חולה בדמנציה זוהי משימה קשה. אך, חשוב לזכור כי המלאכה שווה את זה. המטפל מקדיש את זמנו כדי לשפר את איכות חייו של המטופל וזהו דבר מדהים בפני עצמו. העבודה של המטפל, יש לה מטרה מדהימה עבור המטופל. בכל מצב והסבל שהמטופל שלכם עובר, היה אסיר תודה, שאתה שם כדי לעזור לו להקל על כאביו ותן לו להרגיש נינוחות בזמנים כל כך קשים.
סיכום-
מטפלים, ממלאים תפקיד חשוב בהתפתחות החברה שלנו. הם האנשים אשר אחראיים על הדאגה כלפי המבוגרים אשר זקוקים לעזרה. אם אתה מטפל, או אם אתה מכיר מישהו שהינו מטפל באדם מבוגר הזקוק לעזרה. קח דקה להזכיר לך או להם, לדאוג לעצמם. אם תאמץ את הטכניקות שניתנו לך במאמר זה, תוכל להימנע ממתח ושחיקה. אך, אם תחלה, חס וחלילה, מרוב מתח ושחיקה, אז מי ידאג לאדם המבוגר בו אתה מטפל?
בן המשפחה שלכם הגיע למצב שהוא זקוק לעזרה בפעילויות היומיום ואתם לא מסוגלים לספק עזרה זאת יותר. במקרה זה, אין ברירה אלא להשיג מטפל שיעזור לבני משפחתכם המבוגרים להתמודד עם משימות היומיום. חוסר הוודאות לגבי מי האדם אשר יעזור לבן המשפחה הזקוק לעזרה, גורם לכם ייסורי מצפון. רגשות האשמה אף גוברים, כאשר הקשיש הוא אדם אשר דאג לכם כל חייכם וכעת אתם אלה שצריכים לדאוג לו.
בכל אופן, אם קשה לכם לטפל בבן משפחתכם הקשיש, בשל התדרדרות קוגניטיבית ו\או תפקודית כלשהיא. על כן, הוא זקוק לטיפול והשגחה במשך 24 שעות ביממה, אתם לא אמורים להרגיש ייסורי מצפון ומיד אני אסביר מדוע.
זהו עניין טבעי כי כאשר היקרים שלנו זקוקים לעזרתינו, אנו נרתם לעזרתם. בדיוק כפי שהיקרים לנו עזרו לנו כאשר הם היו יותר צעירים. מחשבה זו אף מעוררת הערצה, אך יחד עם זאת, אינה מציאותית כלל. כאשר בני אדם מזדקנים ובריאותם מתדרדרת, הם זקוקים לעזרה אשר יותר משניים שלושה אנשים מסוגלים לתת. אין אנו יכולים להשאיר את הצאצאים והעבודה שלנו בצד וללכת לטפל בבני משפחתנו הקשישים פעמיים שלוש בשבוע.
על כן, אנו מתחילים לחפש אופציות אחרות לטיפול, על אף, היותנו מלאים ברגשות אשמה.
אופציות טיפול שאינם בבית אבות-
1.בבית משפחתכם-
אופציה זו אומרת כי אנו למעשה, מרשים לבן המשפחה הקשיש לחיות עמנו בביתנו, כמובן אם השטח בביתנו מספיק לכך. אם זו הדרך שאנו בוחרים בשבילם, אנו צריכים שבני המשפחה האחרים, לא יגלו התנגדות כלשהי לכך.
2. מועדוני קשישים-
במידה ובן משפחתינו הקשיש, עדיין צלול, או בעל ירידה קוגניטיבית קלה, זו יכולה להיות אופציה נפלאה עבורם לתעסוקה במהלך היום. במועדון קשישים, בני משפחתכם המבוגרים, יוכלו לקבל השגחה צמודה וכמו כן גם, אפשרויות מגוונות לתעסוקה. אופציה זו אומרת כי, בן משפחתכם, נמצא תחת השגחה שהיא אינה שלכם.
3. מטפל\ת ביתי\ת-
אופציה פוטנציאלית נוספת, זו, מטפל\ת בבית. אך, ייסורי מצפון, עדיין מכרסמים בכם וזה לא אתם אלה שנותנים לבן משפחתכם המבוגרים את כל הטיפול. מי שמטפל בהם הינו אדם זר שעוזר לכם. בכל מקרה, חשוב לזכור, שלבן משפחתכם, יש מי שמטפל ודואג, כאשר אתם יכולים לדאוג לדברים שלכם.
4.השמת הקשיש בדיור חוץ ביתי-
כאשר מגיע היום, בו, טיפול ביתי איננו משמש כאופציה יותר. אתם בטח הבטחתם לעצמכם, שלעולם לא תכניסו את בן המשפחה שלכם לבית אבות. אך, מגיע הזמן בו אתם חייבים להפר את הבטחתכם זו.
במידה ובן המשפחה שלכם, סובל ממחשבות שווא או שהוא משוטט ולא מוצא את דרכו לביתו. אין לכם ברירה כאן, אלא למצוא לו סידור מוסדי. אם כבר נעשה לכם קשה פיזית ונפשית להוריד ולעלות אותו בחזרה למיטה. אין לכם ברירה, אלא למצוא לבן משפחתכם המבוגר, סידור מוסדי. דוגמה נוספת לכך, הינה כי קשה לכם פיזית להרים ולהוריד את בן משפחתכם מהמיטה, עקב שבץ מוחי ואתם חייבים להזעיק עזרה לשם כך. זה הוא, למעשה, עוד סימן ברור לכך כי בן משפחתכם המבוגר זקוק לסידור מוסדי.
כיצד להתגבר על ייסורי מצפון שתוקפים אותנו בעת השמת בן משפחתינו הקשיש בסידור מוסדי?
ההבנה שלכם כי הטיפול בקשיש היקר לך, דורשת עזרה יותר ממה שאתם מסוגלים לתת, גורמת לייסורי מצפון לעלות. אתם יודעים שאינכם מסוגלים לטפל בבן משפחתכם הקשיש לבד, אך אתם לא יכולים לעצור את רגשות האשמה מלהציף אותכם.
מה ניתן לעשות?
א. להכיר בכך שאתם עושים ועשיתם את המיטב שאתם יכולים לעשות עבור בן משפחתכם הקשיש- להבין באמת כי אתם עשיתם ועושים כל דבר אפשרי כדי לדאוג לבן משפחתכם המבוגר.
היום אנשים חיים יותר זמן מבעבר ובדרך כלל במצב הרבה יותר גרוע מאשר בעבר. אם הייתם שולחים את הקשיש היקר לכם לבית אבות לפני 40 שנה, קרוב לוודאי שהוא לא היה שורד כפי שהוא היום יכול לשרוד, בבתי אבות של ימינו.
ב. עירכו מחקר בנושא של בתי אבות– זה חשוב מאוד לקחת יוזמה ולמצוא את המוסד הגריאטרי הטוב ביותר לדעתכם, לבני משפחתכם המבוגרים. זה אומר, ללכת ולערוך ביקורים במוסדות השונים הקרובים לאזור מגוריכם. עשו מזה פרויקט משפחתי. לכו ביחד עם שאר בני המשפחה לבקר במוסדות השונים או שערכו תורנות ביקורים, לאחר מכן, שוחחו על מה אתם חושבים לגבי המקומות אשר ראיתם. שאלו שאלות וערכו מחקרי רקע על המקומות השונים שראיתם, על מנת למצוא את המקום הטוב ביותר לבן משפחתכם המבוגר.
תהליך זה יבטיח כי תעשו כל דבר אפשרי שאתם יכולים לעשות כדי למצוא את המוסד הטוב ביותר עבור יקירכם ואתם תרגישו בטוחים שיקירכם בטוחים. על ידי כך, אתם תצליחו לבטוח בצוות של המוסד שידאגו ליקירכם, כפי שאתם דואגים.
ג. אתם עדיין מטפלים בהם- אמנם העברתם את בני משפחתכם היקרים לכם, לבית אבות, אך עדיין אתם מטפלים בהם. אתם יכולים ואף במקרים מסוימים צריכים להתמנות כאפוטרופוס עבורם וכמו כן, משמשים כמטפלים עיקריים עבורם (אנשי הקשר עם צוות המוסד). וודאו כי אתם יכולים להכניס את החפצים האישיים של בני משפחתכם לחדר שלהם בבית האבות, על מנת להפוך את חדרם כמה שיותר דומה לבית שלהם, טרם כניסתם לבית האבות.
אתם צריכים להישאר בקשר תדיר עם צוות המחלקה של הקשיש שלכם.
כאשר אתם תשחררו את רגשות האשם, אתם תוכלו להתחיל להנות להישאר במחיצת בני משפחתכם היקרים לכם. ההבדל?
מה יקרה אם תשחררו את רגשות האשמה שלכם הגורמים לייסורי מצפון?
אתם לא תרגישו שאתם קשורים לצרכים של הקשישים היקרים לכם. יהיה לכם יותר זמן לעצמכם ותוכלו להתפנות שוב לתחביבים שלכם. לא תרגישו עייפים ותוכלו לעשות עבורם דברים חיוביים כמו להביא את הילדים והנכדים שלכם לבקר. תוכלו להביא להם מאכלים וסרטים שהם אוהבים לראות. כאשר תשחררו את רגשות האשם, תוכלו לעשות את כל הדברים האלה ברגשות שמחה ואהבה ולא מתוך ייסורי מצפון. בן משפחתכם המבוגר, גם ירגיש כך יותר רגוע ויוקיר לכם תודה על כך שאתם מקדישים לו מזמנכם היקר כדי לשמח אותם יותר.
מה אתם צריכים לזכור?
מאד חשוב להגיד לעצמכם שוב ושוב כי אתם עושים את הטוב ביותר לבן משפחתכם המבוגר ולעצמכם. אתם סך הכל בני אדם ולא מסוגלים לבד לעשות כל כך הרבה עבורם. אמנם שברתם את ההבטחה שלכם שלא לשים אותם בבית אבות, אך בכך שאתם מגיעים אליהם לבקר לעיתים קרובות, אתם עדיין המטפלים העיקריים שלהם. אתם לא חייבים להרגיש אשמים שאתם מכניסים אותם למרכז גריאטרי, זה בסך הכל לטובתם ולטובתכם.
רשמה: עירית רבינוביץ, M.A בעבודה סוציאלית בתחום הבריאות והשיקום.