כאשר שואלים אדם מן היישוב ”מה אתה יודע על דמנציה?“, אלו אשר יש להם ניסיון מועט, או ללא ניסיון כלל, בטיפול בחולה דמנציה, בדרך כלל עונים משהו בסגנון ”אה… זו בסך הכל מחלת שכחה“. זוהי ככל הנראה אחת התשובות המקוממות ביותר שאדם בעל ניסיון יכול לדמיין.
טיפול במסגרת ביתית במבוגר אשר אובחנה אצלו מחלה מתישה זו הוא משימה המלאה במתח וחרדה. עד שהמילה ”שכחה“ בכלל לא מתקרבת לתיאור נכון של המצב.על המטפלים להקדיש כל דקה מזמנם לטיפול במבוגר
.בכל עת הם דואגים לשלומו.אין להם שום זמן לעצמם.אפילו אין צורך להסביר מה זה אומר
לגבי עבודה וטיפול בילדים בו זמנית.
טיפול בבית בחולה דמנציה משנה את כל הדינמיקה המשפחתית. זה מביא מבול של רגשות סותרים כמו טינה, אשמה, כעס ולחץ בלתי פוסק. במאמר זה, ננסה להסביר מדוע.
כיצדדמנציהמשפיעהעלהאדם
דמנציה היא מחלה מתישה הפוגעת במוח וגורמת לשכחה. דמיין את אביך המבוגר שוכח שהוא יצא לגמלאות לפני למעלה מעשרים שנה. הוא שוכח שהוריו נפטרו לפני שלושים שנה. שהוא עבר דירה לפני שנתיים, שביתו הצעירה התחתנה…
ואז יש את השכחות הקטנות והמסוכנות. הוא שוכח שנכדתו הקטנה עדיין לא יכולה ללעוס או לבלוע מזונות מוצקים כאשר הוא נותן לה שוקולד. הוא שוכח לכבות את התנור (ובטוח שכיבה). הוא שוכח לנעול דלתות, כיצד לאכול, להתלבש, להשתמש בטלפון ועוד עשרות דברים כל יום.
דמיינו טיפול בחולה דמנציה בבית. אדם אשר גידל אותך כל חייו ועכשיו מתקשה בפעולות והצרכים הבסיסיים ביותר וצריך השגחה צמודה ועזרה בכל דבר.
טיפול בבית בחולה דמנציה
תפקיד המטפל משתלט לך בהתמדה על כל החיים. זוהי הנקודה בה הלחץ והשליליות מתחילים. חולי דמנציה יכולים לשאול שאלות ”האם אני יכול לעבור לגור עם חבריי?“. שאלה שלאחריה תצטרכו להסביר להם בעדינות שחבריהם כבר מבוגרים ולא יכולים לחיות לבדם ללא עזרה של אחרים.
החולה יכול להנהן בראשו ולהבין זאת, אך בחלוף חמש דקות ישכח מהשיחה ויחזור שוב על אותה השאלה.
מעגל הפעולות המחזורי נמצא כל הזמן בפעולה כאשר מתמודדים עם חולה דמנציה. דמיינו לחזור על אותו משפט 10 פעמים ביום, כל יום. כאשר יש ערמת ניירת לטיפול במשרד. כאשר צריך לאסוף את הילדים מבית הספר. וכאשר לא היה לך זמן לאכול מאז הבוקר.
המטפלים מתחילים להרגיש טינה ולאחר מכן רגשות אשם מכיוון שהם מודעים לכך שזוהי לא אשמת החולה – הם חווים טינה כלפי האדם שטיפל בהם כל חייהם.
זוהי הסיבה מדוע רוב בני המשפחה בוחרים בטיפול ביתי. מתוך אהבה, כבוד ומחויבות. אבל, רק כאשר הם מתחילים לבצע את המשימה הם מבינים את כמות העבודה העצומה אשר נדרשת.
ההשפעות של טיפול בחולה דמנציה בבית
כאשר בן משפחה מתחיל להקדיש יותר ויותר זמן לצורך טיפול בחולה דמנציה, זה רק טבעי שהדבר ישפיע על אספקטים אחרים בחייהם. במיוחד ילדים יכולים להרגיש מוזנחים לאחר השינוי הפתאומי בכיוון תשומת הלב לעבר המבוגר.
פעם צרכיו של הילד היו מעל הכל; טיפול בבן משפחה עם דמנציה הוא במובנים רבים כמו טיפול בעוד ילד. לכן כאשר מטפלים בחולה דמנציה בבית ומביאים סיטואציה שכזו למשפחה, הכרחי להסביר לכולם את המצב מראש. בני המשפחה צריכים זמן להתכונן לשינוי.
וגם אז, השינוי עצמו יעלה על ציפיותיהם והם יאבקו להתמודד.
דפוסי התנהגות של חולה דמנציה
ישנם חולי דמנציה אשר סובלים מאגרסיביות, דבר המגביר את רמת הסטרס בבית. הם עלולים להפוך להיות נבזיים ואף אלימים, בשונה מאוד ממבנה אישיותם בטרם חלו במחלה. באחד המקרים, אב הסובל מדמנציה טופל על ידי ביתו האוהבת;
בעוד המחלה התקדמה, התנהגותו החלה להשתנות והוא הפך ליותר ויותר בלתי צפוי. כאשר החתול שגידלו בבית מת, ביתו הוכתה בצער. במקום להזדהות עם האבדן, הוא החל לצחוק ואמר ”ברוך שפטרנו!“.
במקרים אחרים, חולי דמנציה עשויים להסתגר מול האורחים המגיעים לביתם ולסרב לדבר איתם. הם יכולים להפוך לעקשנים לגבי הארוחות. אולי אפילו סירוב לאכול עד אשר יקבלו מנה מסוימות שהם רוצים, ואז יסרבו לאכול גם אותה.
כל הפעולות הללו המתקיימות על בסיס יומי ועקבי, בקלות עלולות לגבות מחיר מהמטפל ולגרום לשבירתם הרגשית (של המטפלים).
חברים וקרובי משפחה של המטפלים עשויים להפסיק לרצות לבוא לביתם. יש למטפלים פחות ופחות זמן לעבוד, ומעט זמן לעצמם, אם בכלל. המטפלים הופכים להיות ”חולים שקטים“ המתחילים אט אט לסבול מדיכאון, עומס לחץ, חרדה ותסכולים אחרים.
נוסף על כל זה, הם סובלים ממחסור בשעות שינה לאחר שהתעוררו מספיק פעמים לטפל בחולה אשר הרטיב במיטתו ויש לנקות ולהחליף את המצעים. זוהי רק תוספת נוספת ללחץ המצטבר וגובר.
סיכום ועצות לטיפול ביתי בחולה דמנציה
ישנם עשרות ספרים, בלוגים ועצות של אנשים, אשר כמונו, מתעדים ומשתפים בחוויות הטיפול באדם עם דמנציה ועצות לאחרים כיצד לעשות זאת. המשימה אינה קלה ודורשת יותר סבלנות מאשר גידול ילדיכם. אם גם אתם מטפלים בחולה דמנציה, אל תיקחו את כל הנטל עליכם. חילקו זאת עם אחרים וזכרו לטפל גם בעצמכם.
אם אתם צריכים ייעוץ מוזמנים לחייג אליי ל-0547758564.
מי שמכיר חולי דמנציה מקרוב, בטח נתקל בתופעה כי לחולי דמנציה לעיתים יש התפרצויות בכי וצעקות, ללא סיבה ניראת לעין. לפתע צועקים צעקות ספונטניות שלא ניתן בדיוק להבין באותו הרגע מה הסיבה להם. אלו הן תופעות מאד מלחיצות וקשות שלא קל להתמודד עימן, לחולה עצמו ולמי שמטפל בו.
מה יכולות להיות הסיבות שיכולות לגרום לצעקות ולבכי ספונטני אצל חולי דמנציה?
הסיבות בגינן חולה הדמנציה צועק או בוכה באופן ספונטני הינן:
סיבות פיזיולוגיות- כגון: כאב, חוסר מנוחה, רעב או רצון להשתמש בשירותים.
סיבות חיצוניות כגון: סביבה יותר מידי רועשת או עסוקה או שינוי כלשהוא בשיגרת יומו של המתמודד עם הדמנציה.
סיבות נפשיות- כמו בדידות, שיעמום, חרדה, דיכאון או מחשבות שווא.
בכי יכול להיות כתוצאה ממתח אמיתי, הנובע מרגשות של אבדן, או הצפה. בנוסף, בכי יכול להיות פחות ממקרים של צער ויותר כתוצאה מהתנהגות הנובעת מתוך הרגל.
בכי וצעקות ספונטניים, נפוצים במחלות דמנציה כגון: דמנציה וסקולרית, פרונטו-טמפורל דמנציה ודמנציה מסוג גופיפי לואי. התנהגויות אלו, יכולים להתגבר במשך היום כתוצאה מסינדרום השקיעה- sundowning
סינדרום השקיעה, הוא מצב בו חולה הדמנציה מרגיש חרדה וסערת נפש, במיוחד בשעות אחר הצהריים והערב, שעות שקיעת השמש.
לעיתים, אדם עם דמנציה יכול לצעוק ולבכות ללא סיבה מיוחדת, בזמן מסוים במהלך היום. אותו אדם יכול להרגיש חרדה, פחד, מחשבות שווא או פאראנויה במהלך אותו זמן. על כן, התנהגותו באה לידי ביטוי בבכי וצעקות בלתי נשלטים. לעיתים יש אנשים, במיוחד חולי דמנציה, אשר סובלים מתופעה הנקראת pseudobulbar affect אשר גורמת לבכי בלתי נשלט ולצחוק לא מותאם. אותם אנשים הסובלים מהתופעה, יכולים לבכות ולחלוטין לא לדעת מדוע הם בוכים או צוחקים בלי סיבה.
בכי וצעקות ספונטניות
כיצד ניתן לעזור לחולי דמנציה עם התפרצויות בכי וצעקות?
קיימים פעמים בהם לא נראה כי קיימת סיבה לכך שחולה הדמנציה יבכה, לפחות לא קיימת סיבה אותה אנו נוכל לקבוע. לעיתים, חולי דמנציה, “נתקעים” בהתנהגות מסוימת ללא סיבה אמיתית.
בכל אופן, לפני שאתם קובעים כי בכי וצעקות אצל חולי דמנציה, הינה התנהגות ללא סיבה מסוימת. במקום להגיד, “ככה זה אצל חולי דמנציה”, אמצו את ההתערבויות הבאות בכדי לוודא כי אתם עושים עבורם הכל כדי לעזור.
שימו לב לזמנים בהם האדם הדמנטי לא בוכה או צועק. בחנו את סביבתו, את הזמן שזה קורה במהלך היום. האם התנהגות זו קוראת לאחר טיפול מסוים או לאחר ארוחה מסוימת? האם זה קורה בזמן פעילות שהוא אוהב לעשות? במידה ואפשרי, נסו לשחזר את האירוע שגרם לו להיות רגוע.
נסו לשלול מחלת דיכאון או חרדה, אצל חולה הדמנציה. בכי וצעקות יכולים להעיד על חרדות ודיכאון אצל חולי דמנציה.
ערבו אותו בפעילויות משמעותיות כגון: עבודות בית פשוטות, כמובן הכל תחת השגחה שלכם. ראה מאמר על “כיצד לתקשר נכון עם חולי דמנציה? “טיפים וסודות”– טיפ מספר 6.
בדקו אם הוא לא סובל מכאבים כלשהם, או חוסר נוחות מסוימת.
בדקו עם הרוקח או הרופא המטפל את התרופות שהוא מקבל. לעיתים תערובת מסוימת של תרופות שהוא מקבל באותו הזמן עלולה לגרום לחרדות ומתח.
אל תוותרו, רוב הזמן ההתנהגויות המאתגרות בדמנציה כן יש להם משמעות. העבודה שלנו כמטפלים עיקריים ומטפלים מקצועיים היא להמשיך לשפר את איכות חייהם של המטופלים. ניתן להפחית את המינון של הבכי והצעקות ע”י שילוב של התנהגות תומכת ורגועה ותרופות מתאימות.
פעילויות שניתן לעשות כדי להפחית התפרצויות של בכי וצעקות:
בדקתם כי כל הצרכים הבסיסיים של האדם עם הדמנציה נענו, אך הוא עדיין צועק ובוכה, עליכם לבצע פעולות מרגיעות אלו:
השמעת מוזיקה אהובה- בדקו עימו מה היא המוזיקה האהובה עליו והשמיעו לו, המוזיקה יכולה להרגיע אותו ולהסיח את דעתו.
אינטראקציה עם ילדים קטנים- ילדים צעירים גורמים להרבה שמחת חיים לאנשים מבוגרים בכלל ולחולי דמנציה בפרט.
תרפיה באמצעות בעלי חיים- בעל חיים מחמד יכול לגרום לפתח תחושת אמפטיה ואהבה כלפיו מצד חולה הדמנציה ובכך יש לו השפעה מרגיעה כלפי האדם בעל הדמנציה.
אוויר צח- שינוי בסביבה של האדם, יכול תמיד לשפר את יומו.
חטיף או שתיה- לעיתים חטיף טעים או שתיה, יכול להסיח את דעתו של האדם בעל הדמנציה ולספק לו נוחות זמנית.
מגע עדין ומרגיע- נסו להחזיק לו את היד, ללטף לו את הכתף או לסרק לו את השיער. מחוות אלו, אשר מביעים אהבה ודאגה ולא רק לעזור להם בפעולות היום-יום, משפרים מאד את איכות חייהם ומרגיעים אותם.
אביזרים חשובים ומשחקים לחולי דמנציה.
לסיכום-
לעיתים, התנהגויות בדמנציה הן כמו פאזל מאתגר שצריך לפתור. אין לנו את פתרון הקסם כדי לפתור אותו, אך אנו יודעים כי יש דברים שניתן לעשות כדי להקל ולעזור.
כמטפלים עיקריים וכמטפלים מקצועיים, אנו כל הזמן צריכים להתמיד ולעבוד בכדי לפתור את הפאזל. בסופו של דבר, אל תשכחו כי המתח שלנו עלול להגביר את החרדה והמתח של חולה הדמנציה. לקחת הפסקות קצרות של כמה דקות, יכול למנוע הצפה אצל המטפל עצמו והעניין חשוב לבריאות הנפשית הן של המטפל והן של המטופל.
מוזמנים לשתף את המאמר וכמו כן להגיב ולהעיר את הערותיכם עליו בתגובות שלמטה.
