מה הם השלבים של מחלת הדמנציה?

מה הם השלבים של מחלת הדמנציה?

מבוא-


הופעת מחלת הדמנציה אינה זהה אצל כל החולים, אף על פי כן, הצליחו הרופאים לחלק את מהלכה האופייני של המחלה לשבעה שלבים עיקריים. משך המחלה נע בין 3-20 שנים, כאשר פרק הזמן הממוצע הוא 4-6 שנים מעת אבחון אלצהיימר (דמנציה)  ועד למות החולה.

בשלבים הראשונים קשה מאד להבחין בקיום מחלת הדמנציה. לאחר מכן, מתחיל החולה לשכוח דברים קטנים, כמו שמות של אנשים, מיקום של חפצים שתמיד הונחו במקום קבוע. לאחר מכן, שוכח את מה שרוצה להגיד. קורא פרק מספר ושוכח בכלל שקרא את הפרק. בהמשך, שוכח מה שאכל לארוחת הבוקר. מתחיל לאבד עניין בתחביבים אשר בעבר עסק בהתלהבות. כמו כן, גם מאבד עניין בסביבה בכלל. לא מזהה אנשים בסביבה הקרובה לו ומכאן המצב רק הולך ומחמיר.

במאמר זה יפורטו עבורכם 7 השלבים של מחלת הדמנציה, על מנת שתוכלו לזהות באיזה שלב של המחלה בן המשפחה\מטופל שלכם נמצא. זאת בכדי לבצע איבחון ולהתחיל לטפל בזמן וגם כדי לדעת כיצד להיערך לכל שלב.

שלב 1 של מחלת הדמנציה- לפני המחלה-

בשלב זה, אין סימפטומים בולטים למחלה. החולה נראה ונשמע בריא לחלוטין. עדיין לא ניתן לאבחן את המחלה בשלב זה. לאחר מכן, סימפטומים קטנים, מתחילים לתת את אותותיהם. אך, עדיין סימפטומים אלו ניראים יחסית נורמלים ולא ניתן לשייך אותם למחלת הדמנציה.

כמו כן, תסמינים מסוימים עלולים להתפתח בהדרגתיות ולא להיות מזוהים למשך תקופה ארוכה.

שלב 2- שיכחה קלה שעדיין נקשרת לגיל ולא למחלת הדמנציה.

מתחילה שכחה קלה, אשר עדיין לא גורמת לסביבה לחשוד שמדובר בדמנציה. החולה שוכח דברים כגון: לשכוח איכן חפצים נמצאים, לנעול את הדלת. בשלב זה, עדיין קשה לגריאטר לאבחן שמדובר בדמנציה.

שלב 3- הפרעה קוגנטיבית קלה שמתחילה לרמוז על מחלת הדמנציה.

הסביבה מתחילה לשים לב שמתחילה הפרעה קוגנטיבית קלה, המקרים של השיכחה, נעשים תכופים יותר. לדוגמא: לשכוח איכן המפתחות, למצוא אותם ואחרי כמה דקות לשכוח שוב איפה הם. להניח חפצים במקומות לא מותאמים. לדוגמא, להניח בגד בארון במטבח. החולה נוטה לשכוח שמות, לא מצליח ללמוד שמות חדשים, מתקשה בתפקוד בחברה או בעבודה, מתקשה לקרוא ובאופן כללי מתקשה להתארגן ולתכנן מראש. שלב זה נמשך בין שנתיים לשבע שנים.

שלב 4 של מחלת הדמנציה- שלב של דמנציה בינונית-

שלב שבו החולה מתחיל לאבד התמצאות בזמן ובמרחב. זהו השלב בו הרופא הגריאטר חייב לתת איבחון, משום שהסימפטומים מתחילים להיות ברורים לסביבה. דוגמאות לשלב זה: לשכוח מה החולה ראה ושמע בחדשות. לשכוח מה אכל בארוחת הבוקר באותו היום. חוסר יכולת להתרכז בדבר אחד לאורך זמן. לאבד עניין בעיסוקים שבעבר החולה אהב לבצע.

פגיעה ביכולת החשיבה המופשטת במשימות מורכבות, פגיעה ביכולת לתכנן פעילויות או לבצע פעולות קוגניטיביות מורכבות (כמו ניהול חשבון בנק). כמו כן, קושי בהיזכרות באירועים אישיים מהעבר, והחלשות גופנית.

שלב 5 של מחלת הדמנציה- ירידה קוגנטיבית בולטת המחייבת קבלת עזרה.

בשלב זה החולה סובל מירידה קוגנטיבית בולטת, המחייבת קבלת עזרה. לדוגמה: לשכוח מה הכתובת. לשכוח היכן בדיוק החולה נמצא והאם מדובר בבוקר, צהריים או ערב.
החולה מבולבל, יכולתו לבצע פעולות מורכבות מתדרדרת. בנוסף, נפגעת יכולתו להחליט ולהתאים את התנהגותו לנורמות וכללים חברתיים. 

קרוב ל-50 מליון אנשים אובחנו עם דמנציה בשנת 2017, בעולם. רובם חיים במדינות מתפתחות. המספר צפוי להכפיל את עצמו בעוד 20 שנה.

שלב 6 של מחלת הדמנציה- ירידה קוגנטיבית חמורה.

זהו שלב שלמשפחת המטופל כבר קשה מאוד לטפל באדם החולה לבד וזקוק לעזרה. הסימנים הינם: לשוכח את זהותם של קרובי משפחתו והאנשים הכי קרובים אליו. לשוכח לחלוטין כיצד לבצע את פעולות היומיום.

בשלב זה החולה מתקשה לישון, מתחיל לאבד שליטה על הסוגרים, מתחיל להיות חשדן יותר, לסבול ממחשבות שווא, מהזיות ומהתנהגויות כפייתיות. כמו כן, בשלב זה רבים מהחולים נוטים לצאת לשוטטויות, כאשר הם שוכחים מהר מאוד את מטרת היציאה ועשויים ללכת לאיבוד לסכן את עצמם.

שלב 7 של מחלת הדמנציה- ירידה קוגנטיבית חמורה ביותר-

החולה בשלב זה מאבד את היכולת שלו לתקשר ולדבר. הוא זקוק לעזרה יומיומית במשימות פשוטות מאד. הוא צריך עזרה בכל דבר מכיוון שהשרירים והרפלקסים הופכים לבלתי גמישים- הוא אינו יכול להגיע בזמן לשירותים, מתקשה ללכת, לשבת ואפילו להחזיק את הראש ולבלוע. מצב זה בדרך כלל נמשך חודשים ספורים, אך לעיתים גם שנים ארוכות של חוסר יכולת תפקוד וצורך בסיעוד קבוע.

לסיכום-

קיימת הערכה כי 75 מליון איש, עלולים לחלות בדמנציה עד שנת 2030 ו-131.5 מליון בשנת 2050. בכל מקרה, רק 20-50% מהמקרים, במדינות מפותחות מזוהות בסטטיסטיקה. במדינות המתפתחות המצב הרבה יותר גרוע, כאשר רוב האוכלוסיה נשארת ללא איבחון במהלך חייהם. הפצת המודעות למחלה ולשלביה השונים, יכולה להפחית במידה ניכרת את הכאב והעלויות הנדרשות לטיפול במחלה. הכל תלוי בכם, שתפו את המידע החשוב במאמר והפץ את המודעות למחלה עוד היום!

מה הוא תהליך האפוטרופסות בישראל?

מה הוא תהליך האפוטרופסות בישראל?

בהמשך למאמר על אפוטרופסות, האם כדאי לך להתמנות ומה התפקידים של האפוטורופוס על גוף ורכוש? להלן מידע על מה נדרש לעשות כדי להתחיל את תהליך האפוטרופסות.

על מנת להתמנות כאפוטרופוס על גוף ו\או רכוש בישראל נדרשים ההליכים הבאים:

שיחת תיאום ציפיות לפני תחילת תהליך האפוטרופסות-

  1. יש לקיים, מוקדם ככל הניתן, פגישה עם האדם שאתם מתכוונים להתמנות כאפוטרופסים עבורו. ככל שהדבר אפשרי, שוחחו עמו  בשפה המובנת לו, ובהתאם ליכולת הבנתו. הסבירו לו מהו תפקידכם כאפוטרופסים, נסו להבין מהם צרכיו ורצונותיו, וערכו “תיאום ציפיות” לגבי תקופת האפוטרופסות. לשיחה זו יש חשיבות רבה, גם אם הנכם קרוביו של האדם. במהלך השיחה יתכן ותגלו שלקרובכם יש רצונות וצרכים שלא הייתם מודעים אליהם. אם אין באפשרותכם לברר עם האדם מהם צרכיו ורצונותיו, בררו מהו רצונו כפי שהובע בעבר, בהתחשב בהשקפת עולמו ואורחות חייו.בקשה למינוי אפוטרופוס לאדם וכן בקשה להחלפת אפוטרופוס, יש להגיש לבית המשפט לענייני משפחה בתחום השיפוט בו מתגורר האדם שזקוק למינוי (בקרב האוכלוסייה המוסלמית- ניתן להגיש את הבקשה גם בבית הדין השרעי).

מילוי טפסים לביהמ”ש לענייני משפחה-

מצורף קישור לאתר האינטרנט של הרשות השופטת, בו ניתן למצוא טפסים והסבר להגשת בקשה למינוי אפוטרופוס לגוף (=עניינים אישיים ורפואיים), לרכוש או למינוי כללי (לגוף ולרכוש) וכן, בקשה למינוי אפוטרופוס להתערבות רפואית דחופה. טפסים אלה, יש להדפיס, למלא, להחתים את בני המשפחה המסכימים למינוי או לחילופין, לרשום את בני המשפחה המתנגדים למינוי. מידע הרשום בטפסים אלו חייב להיות חתום ע”י מי שמעוניין להתמנות כאפוטרופוס מול עורך דין. חתימה של עו”ד יכולה להעשות בכל בית משפט תמורת 50-60 שקלים בלבד. יש להביא עמכם תעודות זהות לצורך אימות החתימה. המידע הנרשם בטפסים יכול להיות לחומר עזר רב לפקידת הסעד אשר בהמשך אמורה לכתוב תסקיר לביה”מש ולהגישו ע”י המלצתה מי יכול לשמש כאפוטרופוס על האדם שזקוק לאפוטרופוס.

פנייה לרופא גריאטר לביצוע איבחון…

יש לפנות לרופא גריאטר או פסיכוגריאטר לצורך כתיבת תעודה רפואית- הרופא צריך למסור אבחון גריאטרי, אשר יקבע מה היא רמתו הקוגנטיבית של הקשיש והאם הוא אינו כשיר לקבל החלטות מבחינת רמת השיפוט שלו. כמו כן, נערך לו טסט מנטלי ע”י מרפאה בעיסוק. אם הקשיש מתגורר בדיור מוסדי, בהחלט יש לפנות לרופא גריאטר במוסד שבו הקשיש מתגורר, כנ”ל לגבי המרפאה בעיסוק. במידה והקשיש מתגורר בביתו, יש צורך לפנות לרופא גריאטר בקופת החולים או באופן פרטי. במידה והקשיש מאושפז בבית חולים, יש לפנות לרופא גריאטר ומרפאה בעיסוק בבית החולים שבו הקשיש מאושפז, לצורך האיבחון הקוגנטיבי. כאשר התעודת רופא כתובה, יש צורך להגיש אותה ביחד עם טפסי הבקשה למינוי אפוטרופסות בבית המשפט לענייני משפחה באזור המגורים שלכם.

פניה לביהמ”ש להתחלת תהליך האפוטרופסות-

פניה לביהמ”ש לענייני משפחה ותשלום אגרת בית משפט לפתיחת תיק. אדם המעוניין להתמנות כאפוטרופוס, צריך לשלם אגרת בית משפט לפתיחת תיק אפוטרופסות, האגרה היא לרוב בין 400 ל-600 שקלים. בנוסף, יש צורך להחתים עורך דין על התצהיר מטפסי פתיחת תיק אפוטרופסות בבית משפט. המועמד לאפוטרופסות צריך להגיש את כל המסמכים הנדרשים לבית המשפט ולהמתין לתהליך שהתבצע.

במהלך התהליך, פקידת הסעד, צריכה להגיע לבית הקשיש ולראיין אותו, כמו כן גם לראיין את המועמד לאפוטרופוסות על הקשיש. למעשה, היא אוספת אינפורמציה על הקשיש וסביבתו ומגישה תסקיר עם המלצה לגבי מי האדם\הארגון המתאים ביותר לשמש כאפוטרופוס על גוף ו\או רכוש הקשיש.

החלטת ביהמ”ש- לאחר שכל המסמכים הנדרשים לתהליך, מוגשים לבית המשפט, יערך דיון בבית משפט בדרך כלל הוא בדלתיים סגורות והמועמד המעוניין להתמנות כאפוטרופוס לא מוזמן לדיון, מי שנמצא בדיון הם- פקידת הסעד ונציג מטעם היועץ המשפטי לממשלה. בדיון יוחלט מי יהיה אפוטרופוס על הקשיש, לכמה זמן ולאילו עניינים- גוף ורכוש, או אחד מהם. יכולים להיות עד 2 אפוטרופסים על חסוי אחד.

כיצד ממנים אפוטרופוס על אדם ערירי (אדם ללא ילדים)?

התהליך על אדם ערירי מתבצע בהתאם לנסיבות הבאות:

מאיפה להתחיל את תהליך האפוטרופסות אם האדם גר בביתו?

  1. אם האדם שעליו ממנים אפוטרופוס מתגורר בביתו בקהילה, אז אדם מסביבתו הקרובה המעוניין להתמנות כאפוטרופוס עליו, צריך להתחיל את תהליך האפוטרופסות דרך הלשכה לשירותים חברתיים הקרובה לאזור מגוריו של האדם הערירי שעליו ממנים אפוטרופוס.

מאיפה להתחיל את התהליך במידה והאדם מאושפז בבית חולים?

  1. במידה והאדם הערירי מאושפז בבית חולים, יש לפנות לעו”ס המחלקה בבית החולים, על מנת שתגיש דו”ח סוציאלי לפקידת הסעד מהלשכה לשירותים חברתיים באזור המגורים שבו האדם הערירי מתגורר. הדו”ח מסביר על המצב הפסיכו-סוציאלי של המועמד הערירי והמלצה למינוי אפוטרופוס עבורו.

מאיפה להתחיל את התהליך במידה והאדם מאושפז במוסד גריאטרי\שיקומי?

  1. במידה והאדם הערירי מאושפז במוסד גריאטרי\שיקומי, עליו לפנות לעו”ס המטפלת בו במוסד. העו”ס המטפלת צריכה להגיש דו”ח סוציאלי לפקידת סעד מהלשכה לשירותים חברתיים באזור המגורים שבו האדם מתגורר.
  2. במקרה ואותו אדם זקוק למימון ממשרד הבריאות\רווחה במוסד. עליה להגיש עותק של הדו”ח למשרד הממן, על מנת שכאשר המועמד הערירי יקבל את המינוי של האפוטרופסות האפוטרופוס שלו יגיש למשרד הממן את צו האפוטרופסות, המשרד הממן, יוכל להתחיל לממן את שהותו של האדם הערירי במוסד.
  3. במידה ואין אדם אשר מעוניין או יכול להתמנות כאפוטרופוס קבוע על גוף ו\או רכוש עבור אותו אדם ערירי, העו”ס או פקידת הסעד, תמנה עמותה לשירותי אפוטרופוס, הבולטות ביותר הן: ‘הקרן לטיפול בחסויים’, ‘גג לחוסה’ ועוד. עמותות אלו תפקידן לדאוג לחסוי לכל צרכיו ולהגיע לבקר  לעיתים קרובות.

כתבה: עירית רבינוביץ, עו”ס עם תואר שני בבריאות ושיקום, מעוניינים בייעוץ והכוונה למינוי אפוטרופוס? צרו עימי קשר- 0547758564.

ששת המצבים תפקודיים בקהילת המבוגרים.

ששת המצבים תפקודיים בקהילת המבוגרים.


מצבים תפקודיים שונים אצל אדם, נקבעים ביחס ליכולתו לבצע פעולות בסיסיות הנקראות פעולות היום יום. פעולות אלו הן: להתלבש, לאכול, לשלוט בסוגרים, להתרחץ, להתנייד ולבצע מעברים בין תנוחות (למשל משכיבה לישיבה) באופן עצמאי בבית.

פעולות אלו הנראות לנו “בסיסיות” מתחילות לקבל משמעות שונה עם הגיענו לגיל הזקנה. כמו כן, אצל הקשישים בהם אני מטפלת, הן אינן בסיסיות כלל.

קיימים שישה מצבים תפקודיים אצל קשישים על סמך ההגדרות והחוקים במדינת ישראל. הגדרות אלו תקבענה מי מהרשויות אחראי על המימון של סידור המחייה החוץ ביתי של ההורה או קרוב המשפחה שלכם. במילים אחרות, על פי המצב התפקודי, ניתן לקבוע היכן האדם יחיה ומה יהיו תנאי הטיפול בו.

על כן, החשיבות בהבנת מצבים תפקודיים אלו גדולה מאוד.

ששת המצבים הללו הן כדלקמן:

1. מצבים תפקודיים: עצמאי-

עצמאי הוא מי שאינו זקוק לעזרה כלל בפעילויות היום-יום. מי שמתפקד בכוחות עצמו בצורה מיטבית בכל אחת ואחת מהפעילויות. על כן, אינו נזקק לעזרה של אדם או מכשיר (כגון הליכון וכד’) לקיים את אורח חייו. אנשים עצמאיים, חיים ללא קושי בקרב הקהילה בה הם חיים, או אם הם בחרו לעשות כן במסגרת של דיור מוגן.

במידה ובן המשפחה המבוגר שהינו עצמאי, מרגיש בדידות ומעוניין בבית אבות המתאים לעצמאיים. אך, אין לו את היכולת הכלכלית לשלם על הדיור המוסדי, עליו לפנות לעו”ס האחראית על קשישים בלשכה לשירותים החברתיים בעירו.

עליו לבקש ממנה לעזור לו להתחיל את התהליך של מימון שהותו בדיור המוסדי בו הוא מעוניין לחיות.

להתחלת התהליך, תצטרכו לדאוג להביא מסמכים המפרטים את הכנסותיו של בן המשפחה המבוגר ושל ילדיו. אם יש ברשות בן המשפחה המבוגר, דירה, יילקח בחשבון עלות השכרתה. שירותי הרווחה נוהגים להעביר בהוראת קבע את כל הכנסות של בן המשפחה המבוגר אליהם.

כך שבחשבונו נשאר כ-500 ש”ח לשם דמי כיס חודשיים בעת שהותו בבית האבות. כמו כן ייגבו מהילדים סכום השתתפות על פי חישוב סולם ההכנסות שלהם. חשוב לדעת: יש היום בתי אבות בפיקוח של משרד הרווחה שמקבלים אליהם קשישים בהשמת משרד הרווחה.

2. מצבים תפקודיים: תשוש או תשוש גוף- 

כאשר רמת התפקוד יורדת ונפגעת היכולת לתפקד באופן עצמאי בפעילויות היום-יום, עובר הקשיש למצב תפקודי החדש הנקרא תשוש, או תשוש גוף. במצב זה הקשיש כבר אינו מתפקד עצמאית לחלוטין, נזקק לעיתים לסיוע של הליכון לצורך ניידות, עזרה ברחצה וכד’.

כיצד נזהה שקשיש עבר ממצב של עצמאי לתשוש או תשוש גוף? כאשר נזקק לעזרה ב 2-3 פעולות מפעולות ADL (היומיום). לדוגמה- זקוק להליכון והשגחה ברחצה. במידה ובן  המשפחה שלכם המוגדר כתשוש או תשוש גוף, מעוניין בבית אבות לתשושים. בנוסף, זקוק למימון שהותו בבית אבות לתשושים, התהליך לקבלת המימון הינו דומה בדיוק לתהליך שמתקיים עם קשיש עצמאי.

3.  מצבים תפקודיים: סיעודי– 

רק כאשר הקשיש אינו מסוגל לתפקד וזקוק לעזרה מלאה במרבית פעולות ADL (פעולות היומיום) הוא מוגדר כסיעודי. כלומר, כאשר הוא מרותק לכסא גלגלים, אינו שולט על הסוגרים, זקוק לעזרה מלאה ברחצה והלבשה, הוא מוגדר מבחינת הרשויות כסיעודי.

חשוב לציין כי אין קשר בין המצב הגופני למצב הנפשי-קוגניטיבי וקשיש יכול להיות סיעודי וגם צלול לחלוטין. על מנת לקבל עזרה ולהקל על הקשיש יש לעשות ביטוח בריאות סיעודי כדי שההוצאות  יופחתו והעזרה תהיה גדולה יותר.

בנוסף, אם בן המשפחה הסיעודי זקוק לעזרה במימון שהותו בבית אבות סיעודי, יש צורך לפנות לשם כך לאתר של משרד הבריאות. יש להוריד מאתר זה טפסים לצורך קבלת קוד משרד הבריאות. בנוסף, קיימת באתר רשימה של כל הטפסים הנדרשים לצורך קבלת הקוד למשרד הבריאות.

יש לאסוף את כל המסמכים הנדרשים ולהגישם למשרד הבריאות בהקדם. התהליך לוקח לרוב כחודשיים עד שניתן לקבל את קוד אשפוז. במידה ואין ברירה וחייבים למהר לאשפז את בן המשפחה בבית אבות סיעודי, ישנם בתי אבות שנותנים אפשרות לטרום קוד. כלומר, תשלום חלקי הניתן למוסד הסיעודי למשך חודשיים עד לקבלת הקוד ממשרד הבריאות.

4.  מצבים תפקודיים: סיעודי זמני- אדם במצב שיקומי- 

לעיתים כאשר קשיש הופך לסיעודי עקב פעילות רפואית (לדוגמא ניתוח) אך הינו בעל יכולות שיקומיות. לדוגמא, לאחר הפעילות הרפואית ובעזרת הדרכה ואימון נכונים במוסד שיקומי- הוא עשוי לשוב לרמת תפקוד גבוהה יותר. הגדרת מצב תפקודי זה הינה סיעודי זמני.

לצורך קבלת מימון למוסד שיקומי יש צורך לפנות לעו”ס קופת חולים באזור המגורים או לעו”ס בבית החולים שבו הקשיש מאושפז. העו”ס תעזור במציאת מוסד שיקומי לפי אזור המגורים וקופת החולים של הקשיש.

 5סיעודי מורכב- 

חולים אשר הינם סיעודיים על פי תפקודם ובנוסף לכך, יש צורך בטיפול רפואי מיוחד בעבורם.

להלן כמה דוגמאות למצבים רפואיים העלולים להוביל לאשפוז במסגרת סיעודית מורכבת:

         1.פצעי לחץ בדרגת חומרה 3-4.

         2.צורך במתן עירוי נוזלים ו/או טיפול תרופתי תוך ורידי לזמן ממושך.

         3.בעיות נשימתיות הדורשות הנשמה, אינהילציות או סקשיין יותר מפעם ביום.

         4.דיאליזה או המו דיאליזה, אדם החולה במחלה ממאירה וזקוק לניטור רפואי צמוד ו/או איזון כאב.

באם מבקשים להגיע למחלקה סיעודית מורכבת בבית אבות נדרש אישור מהרופא הגריאטר האחראי על נושא זה בקופת החולים. הפנייה לגריאטר נעשית באמצעות רופא המשפחה לאדם החי בקהילה או באמצעות השרות הסוציאלי של בית החולים באם האדם מאושפז.

6. תשוש נפש- 

הגדרה של תשוש נפש אינה נוגעת כלל למצבו הגופני של הקשיש אלא למידת צלילותו. אדם מאובחן כתשוש נפש, כאשר רמת הדמנציה שלו עולה ומידת התמצאותו בזמן, במרחב ובאדם יורדת. הירידה ברמות ההתמצאות הינה במידה כזו שהוא נזקק להשגחה מתמדת.

חשוב לציין כי תשוש נפש אינו חולה נפש אלא מי שבעקבות מחלות הקשורות לזקנה (אלצהיימר לדוגמא) רמתו הקוגניטיבית נפגעת. למרות שמבחנים שונים לבדיקת צלילותו של קשיש (מיני מנטל לדוגמא) נערכים ע”י גורמים שונים, אבחנה מוסמכת ומקובלת על הרשויות, ניתנת ע”י פסיכיאטר שהתמחה בגריאטריה בלבד.

במידה והקשיש מתגורר בקהילה, בני משפחתו צריכים לפנות לרופא המשפחה  על מנת לקבל הפנייה לפסיכוגריאטר. כמו כן, במידה והקשיש מאושפז בבית חולים, פסיכוגריאטר בבית החולים מבצע אבחון לצורך קביעת תפקודו של בן המשפחה כתשוש נפש.

לאחר קביעת היות הקשיש כתשוש נפש, על המשפחה לפנות לעו”ס קופת החולים אם הקשיש מתגורר בביתו, או לעו”ס בבית החולים. זאת, על מנת, לעזור למצוא מוסד מתאים לתשושי נפש ולעזור בהתחלת תהליך קבלת קוד אשפוז ממשרד הבריאות. הגוף המממן סידור מוסדי לתשושי נפש הינו משרד הבריאות, להלן הקישור לאתר משרד הבריאות.

לסיכום- 

המצבים התפקודיים השונים מצריכים היערכות שונה של הקשיש ובני משפחתו על מנת להמשיך בשגרת החיים במידת האפשר. זאת, על מנת, לאפשר את הטיפול הטוב ביותר והמתאים ביותר עבור כל קשיש.

כתבה: עירית רבינוביץ, עו”ס תואר M.A בבריאות ושיקום.

כיצד למנוע שחיקה אצל אדם אשר מטפל בחולה דמנציה?

כיצד למנוע שחיקה אצל אדם אשר מטפל בחולה דמנציה?

מבוא-

להיות אדם המטפל בחולה דמנציה זוהי העבודה הקשה והשוחקת ביותר שיש. אנשים שמטפלים בחולי דמנציה, צריכים לעבוד עימם מכל הלב. זאת כדי, לוודא שהם מקבלים את האיכות חיים הטובה ביותר שהם יכולים לקבל. הם צריכים לעשות הכל כדי שהאושר שלהם יהיה מעל האושר האישי שלהם. מתח נפשי ושחיקה הם למעשה תופעות הלוואי של עבודה זו. במקרה של אנשים המטפלים בחולי דמנציה, ההשפעה הפסיכולוגית והמתח הנפשי, הם באופן משמעותי משפיעים לרעה על הבריאות הנפשית שלהם. אם אתה אחד מאותם אנשים שמטפלים במסירות בחולי הדמנציה, אז המאמר הזה בשבילך. תמשיך לקרוא ולמד כיצד למנוע שחיקה ולהביא יותר שמחת חיים לחייך ולחיי האדם בו אתה מטפל.

שחיקה בקרב בן משפחה מטפל
בן משפחה מטפל מרגיש שחוק.

הקדש זמן לעצמך-

חלק ניכר מעבודת בן המשפחה המטפל, זה להקדיש את מיטב המשאבים שלו לאיכות חייו של בן המשפחה החולה. החל מהצרכים היומיומיים כמו- רחצה והכנת ארוחות ועד לדברים יותר חשובים כמו: לשוחח עימם, או אף לבצע עימם משימות מהנות כגון: הכנת עוגיות, רק כדי לתרום להם יותר שמחת חיים.


בני משפחה מטפלים לעיתים כל כך מעורבים בחייהם של קרובי המשפחה שהם מטפלים בהם, שהם שוכחים לטפל בעצמם. לא למצוא זמן לטפל בעצמך, מוביל לשחיקה מוחלטת. על כן, הדבר הראשון שאתה צריך לעשות זה, לקחת יום חופש. השאר את המשימות שיש לך באותו היום לאדם אחר שיחליף אותך (בן משפחה אחר או מטפל מקצועי). לך לטייל עם חברים, היפגש עם שאר בני משפחתך, או פשוט קרא ספר בנוחות בביתך. כל אחד זקוק לזמן לעצמו ולך מגיע זאת!!

חקור את המחלה-

המעבר מלהיות מטופל ע”י הורייך ללטפל בהם, יכול להיות מאד מאתגר. ילדים יכולים למצוא את עצמם לפתע מטפלים בהוריהם המזדקנים אשר אובחנו במחלת הדמנציה. למצב מאתגר זה מתלווים חרדה מפני העתיד של ההורה ותיסכול על כך שההורה כבר לא מסוגל לבצע משימות פשוטות. זה הוא סימפטום לשחיקה. במצב זה, המטפל צריך לקחת צעד אחורה ולנסות לחקור את המחלה, כדי להבין מה קורה אצל האדם בו הוא מטפל. ברגע שחוקרים ומבינים את המחלה, זה יכול להפחית תחושות של כעס ותיסכול מצד המטפל כלפי המטופל. כאשר המחלה מחמירה, המטפל צריך למצוא דרכים כדי לדעת כיצד להתמודד עם השינויים. לשוחח עם מטפלים אחרים ולשתף אותם בקשיים, זו היא דרך נפלאה להתמודד עם שחיקה.

מדיטציה- דרך מצוינת להתמודד עם שחיקה-

רגשות של מתח וחרדה הן חלק בלתי נפרד מעבודת המטפל. הם כל הזמן נמצאים בחרדה מבריאותו של המטופל, במתח ממצבו הבריאותי, דואגים מהעתיד, עייפים מעבודת הטיפול בו, אין דרך להיפטר מהמחשבות השליליות לחלוטין, אך ישנם דרכים להפחית אותן. שבו במקום שקט וקחו נשימות. האזינו למוזיקה מרגיעה. הרפו את גופכם ונסו לשכוח לכמה דקות את המחשבות המטרידות אתכם. התרכזו ודמיינו מקום שבו הייתם רוצים להיות רק ל-15 דקות ועסקו במדיטציה. 15 הדקות הללו, הם מספיקים כדי לרענן את המוח ולתת לעצמכם הפסקה מהמציאות. לבצע תרגיל מדיטציה מסוג זה ביחד עם המבוגר בו אתם מטפלים, יכול להיות רעיון טוב. האדם בו אתם מטפלים גם נמצא לעיתים בחרדות. על כן, לבצע עימם מדיטציה יכול לעשות להם רק טוב.

מניעת שחיקה על ידי מדיטציה
אשה עושה מדיטציה.

התאמן- דרך נוספת להימנע ממתח ושחיקה-

טיפול באדם עם דמנציה, זוהי עבודה מאומצת אשר דורשת, הרבה מאמץ ומערבת הרבה משימות. למרות שלעזור לאדם מבוגר עם דמנציה, יכולה להיות משימה תובענית, אין פעילות יותר טובה לגוף שלכם מאשר להתאמן. בכדי לוודא שאתם מתאמנים מספיק, מאד חשוב להקדיש זמן מסוים בכל יום לפעילות גופנית. פעילות כמו ריצה מסביב לפארק, לזמן מסוים במהלך היום, יכול לגרום לשינוי אמיתי בבריאות הפיזית שלכם. פעילות גופנית גם יכולה לעשות פלאים כדי לנקות את הראש שלכם.

דאגו לעצמכם-

מטפל חולה, לא יכול לשמש כמטפל כלפי אף אחד. הוא לחלוטין לא יכול להועיל לאדם מבוגר שתלוי בעזרת המטפל לצרכיו הבסיסיים. אם אתם לא דואגים לעצמכם ואתם הופכים להיות חולים, אז מי יטפל במטופלים? קבע תורים קבועים לרופא בכדי לוודא שהבריאות שלך תקינה, אכל ארוחות מסודרות ומזינות. לא לשמור על המשקל, לא יעזור כלל לטיפול במטופל. מעבר לכך, תזונה לא נכונה, עלולה להוביל לחולי, כגון: סכרת ולחץ-דם. תאכל את הארוחות שלך בזמן, תתאמן ולך לרופאים לבדיקות. אם תדאג לעצמך, המתח יתפוגג לו.

קח דקה להודיה-

לא ניתן להתחמק מהעובדה כי לטפל במבוגר חולה בדמנציה זוהי משימה קשה. אך, חשוב לזכור כי המלאכה שווה את זה. המטפל מקדיש את זמנו כדי לשפר את איכות חייו של המטופל וזהו דבר מדהים בפני עצמו. העבודה של המטפל, יש לה מטרה מדהימה עבור המטופל. בכל מצב והסבל שהמטופל שלכם עובר, היה אסיר תודה, שאתה שם כדי לעזור לו להקל על כאביו ותן לו להרגיש נינוחות בזמנים כל כך קשים.

סיכום-

caretaker helping senior man
מטפלת עוזרת להוליך אדם מבוגר.

מטפלים, ממלאים תפקיד חשוב בהתפתחות החברה שלנו. הם האנשים אשר אחראיים על הדאגה כלפי המבוגרים אשר זקוקים לעזרה. אם אתה מטפל, או אם אתה מכיר מישהו שהינו מטפל באדם מבוגר הזקוק לעזרה. קח דקה להזכיר לך או להם, לדאוג לעצמם. אם תאמץ את הטכניקות שניתנו לך במאמר זה, תוכל להימנע ממתח ושחיקה. אך, אם תחלה, חס וחלילה, מרוב מתח ושחיקה, אז מי ידאג לאדם המבוגר בו אתה מטפל?

מחסור במטפלים מוסמכים בבתי אבות וההשלכות על הטיפול בקשישים

מחסור במטפלים מוסמכים בבתי אבות וההשלכות על הטיפול בקשישים

קחו בחשבון את התרחיש הבא. ישנם 30 קשישים בבית אבות, כולם בגילאי 70,80, חלקם אפילו מעל 90. האחיות עובדות במשמרות על מנת לטפל בהם. במהלך משמרת הערב, כל 30 הקשישים מטופלים על ידי אחות אחת (בואו נקרא לה נעמה); יחדיו עם 2-3 עוזרות וכמה מטפלים מוסמכים.

נעמה צריכה לעשות סבבים; לתת להם את הארוחות; לסייע להם להחליף בגדים; להשכיבם במיטה, לתת להם חטיפים לאכול; לרוקן את פחי האשפה בחדרים וגליון של משימות בעזרת כוח אדם מועט.

במהלך העבודה, מפריעים לה ללא הרף עם בעיה אחר בעיה. אחד מהקשישים צועק בקולי קולות שהוא רוצה הביתה. עוד אחד נשכב על הרצפה ומסרב לקום. האחות היא צבא של איש אחד, פשוטו כמשמעו, והמצבים המלחיצים עד כדי גיחוך הם רק עוד יום עבודה טיפוסי.


כוח
 אדם בחסר ומחסור במטפלים מוסמכים בבתי האבות

אלו הן החוויות של אחיות בארה“ב וישראל. כוח אדם בחסר בבתי האבות הביאו את המקצוע ללחץ אנושי קיצוני ולא שפוי.

כיצד קומץ אנשים (לכל היותר שתי אחיות ו 4 מטפלים) אמורים להתמודד עם כל זה? נוסף על שיחות, אכפתיות ואהבת הקשישים – ואז למלא את כל הדוחות מבלי להישאר שעות נוספות?!

התשובה הקצרה היא – בלתי אפשרי!

משהו בטח ישתבש כאשר האחות צריכה לטפל בכל כך הרבה חובות. לפי הסטטיסטיקות האחרונות, הדברים בהחלט משתבשים בסקטור הטיפול בקשישים במדינה.

אבל איך נאשים את האחיות ואת בתי האבותכאשר ישנו רק אדם אחד המופקד על עשרות בעיות שונות בדקה?

או לחלופיןהאם אנו מאשימים את המשפחות של הדיירים אשר שמו את יקיריהם תחת טיפול של זרים?

אין אף אדם ספציפי שאותו ניתן להאשים במחסור במטפלים מוסמכים:

כולם סובלים. זה לא שפוי לצפות שאיש אחד ינהל ויטפל בצרכים של כל כך הרבה קשישים בו זמני.

טעויות בחלוקת התרופות או הארוחות; חוסר תשומת לב לתסמינים קטנים של כאב אצל המטופל אשר יכולים להיות אינדיקציה לבעיה גדולה יותר; או פשוט חוסר יכולת להעניק להם את הזמן הדרוש – כל אלו יכולים לתרום באופן פעיל לירידה באיכות החיים שהקשישים חווים בבית האבות.

קשישים, במיוחד אלו הסובלים מטראומות ובעיות כמו דמנציה, נשלחים לבתי האבות מכיוון שמשפחותיהם אינן מסוגלות להעניק להם את הטיפול הדרוש.

אנשים אלו נמצאים הרחק מיקיריהם. תקועים במקום עם עוד 50 קשישים אחרים וסובלים מבדידות בצורה נואשת. האחיות הן קרן האור בחייהם. אחות טובה לא רק נותנת להם אוכל ומנקה אחריהם; היא גם מנחמת אותם, מרגיעה אותם וגורמת להם להרגיש אהובים.

פעולות יומיומיות קטנות כמו הברשת השיער, אחיזת הידיים, עושות את ההבדל בין קשיש המרגיש אהבה לבין קשיש המרגיש הזנחה.